חוקים סביבתיים להגנת הים והנחלים


במשך שנים ארוכות זיהמו המפעלים את המים, האוויר והסביבה באין מפריע, אך בשנים האחרונות, בהשפעת ארגונים סביבתיים, חוקקו בתי הפרלמנט ברוב מדינות העולם המתועשות, חוקים אשר מגבילים את יכולתם של המפעלים לעשות בסביבה כבשלהם.

אחד החוקים הראשונים אשר אומצו ברוב מדינות העולם הוא חוק אוויר נקי, חוק סביבתי חשוב אשר קובע את רמות זיהום האוויר שמותר למפעל לייצר, תוך שמירה על איזון עדין בין צרכי איכות הסביבה לצרכי התעשייה.
ע"פ החוק, כל מפעל שחייב להשתמש בארובות לצורך תהליך היצור חייב להתקין בהם מסננים שונים (לרוב מסננים המבוססים על פחם פעיל) כך שהפליטה לאטמוסיפרה לא תכיל חומרים מזהמים.

מלבד זיהום האוויר, גם זיהום הים והנחלים פוגע פגיעה כואבת באיכות הסביבה ובאזרחים אשר מבקשים להנות מהטבע, ואכן, גם למקרה זה מצא המחוקק פתרון בשורה ארוכה של חוקים סביבתיים חשובים, על כמה מהם, בכתבה הבאה:

איסור על הזרמת שפכים לים
קצת קשה להאמין, אך בעבר הלא רחוק, מרבית השפכים הביתיים הגיעו, במוקדם או במאוחר, לים. ממש בסמוך לחופי הרחצה שייטו להם בנחת תוצרי השימוש באסלה והים היה למקום שבלשון המעטה, ממש לא נעים להיות בו. כיום, חל איסור חמור להזרים שפכים ביתיים לים וכל העיריות מחוייבות להזרים את השפכים למכוני טיהור, שם באמצעים מתקדמים, מנוקים השפכים ומנוצלים לשימוש חוזר, כאשר הבוצה משמשת כבסיס מעולה לדשן אורגני ואילו המים מנוקים ומשמשים להשקיה או לתעשייה.
סינון שפכים תעשייתים
הביוב הביתי הוא ממש אוצר בהשוואה לביוב תעשייתי שמכיל שארי חומרים מסוכנים, דגנרטים ומתכות. בעבר, כל מפעל נהג להזרים את שפכיו לנחל הקרוב אליו ביותר וכך פינות חמד כמו הירקון, נחל אפק, נחל אלכסנדר ועוד נעשו לתעלות ביוב פתוחות שכל כניסה אליהם הייתה סכנת נפשות. בסופו של דבר, "כל הנחלים זורמים לים" כך שזיהום הנחלים לא רק שחיסל את הצמחיה והחי בנחל, אלא גם סייע לזיהום הים בחומרים מסוכנים ומסרטנים. כיום, כל מפעל מזהם מחוייב להתקין מערכת יקרה לטיהור שפכים וחל איסור חמור על זיהום של נחלים או מי תהום. בצידם של האיסורים החומרים נמצאות סנקציות חמורות לא פחות, כאלו אשר מטילות אחריות אישית על מנהלי המפעל ועלולים להוביל לקנסות כבדים ואפילו לעונשי מאסר. אין ספק שלחוקים ישנה השפעה נרחבת על הסביבה ושכבר כיום אפשר לראות הרבה פחות נחלים מזוהמים בארץ.

בקרה על תעבורת דלקים ימית
כל מי שביקר בים בשנות התשעים של המאה הקודמת ודאי זוכר את המברשות הנוקשות שהיו מונחות בצידו של כל חוף רחצה מוכרז, המברשות שימשו להסרה של שאריות נפט וזפת מכפות הרגלים וההינו זקוקים להם מכיוון שכל חוף הים היה מלא בחומר השחור והדביק. הנפט לא הגיע לים מאסדת קידוח אלא ממיכליות ישנות שהובילו את הנפט תוך שהן שופכות חלק ניכר ממנו למים, אולם כיום, בעקבות שורה של תקנים מחמירים, אסור למיכליות דולפות להפליג וכך הים נותר צלול ונקי.