הקדמה

הכוונה ראשונית לאלה שרוצים לצוף או לשוט והתייחסות מהירה למי שכבר שט.

פרק א - הנושאים והעיסוקים שהתפתחו סביב היכולת לשוט - "תולדות השיט"

הצרכים שהובילו את האדם ללמוד לשוט:-
1. השגת מזון – דגים וחי אחר, בשר יונקים ימיים, חומרים וצמחיה ימית.
2. אנרגיה וחומרים לתעשיות ומלאכות שונות.
3. תנועה – הגירה, זירת מלחמה, נתיבי הובלה ומסחר מטענים.
4. גבול מחיה (שמירת גבול במלחמה)
5. תיירות וספורט ימי.
6. מחקר ומדעים (רפואה, ארכאולוגיה, סקרים ותצפיות לתכנון עתידי).
7. התפלת מים.

טכנולוגיות ונושאים שהתפתחו לצורך ומסביב יעוד ומיון כלי שיט:-
1. חומרי בניה לגוף כלי השיט.
2. אמצעי הנעה.
3. אמצעי ניתוב (היגוי ושליטה על מערכות).
4. אמצעי ניווט (חופיים וב"מים עמוקים").
5. עוגנים ועגינה.
6. ריתוק.
7. אמצעים לשמירה על בטיחות השיט.
8. אמצעי קשר.
9. אמצעי צייד ודייג.
10. אמצעי אריזה ושינוע מטענים.
11. שיטות ניהול כלי שיט ייחודיים (צוות חותרים, צוות מפרשנים, מחלקות בכלי שיט גדולים).
12. שיטות ניהול ציים מיוחדים (סחר, מלחמה, ספורט, דייג, מחקר מדעי, מיפוי).
13. הגדרת תפקידים לפי סוג העסוק של כלי השיט.
14. התפתחות שפת מקצוע וביטוים מיוחדים של כל בעל תפקיד.
15. חוקי הדרך הבין-לאומיים, תקנות השיט במים לאומיים, ודפוסי התנהגות בנמלים, מרינות ומעגנות.
16. תהליך תכנון הפלגה (החל מסימון המסלול, ניירת, ציוות, הצטיידות ועד תמרוני הכנה ושיחה לרכישת מנהיגות על כל הנוכחים בטרם ניתוק מהריתוק.).
17. אמצעי עזרה וחילוץ.

תעשיות חופיות שהתפתחו לצורך או בנלווה לשיט:-
1. מספנות בניה, אחזקה ושיפוץ.
2. תעשיות חומרים (הגנה,מסוך ומגון מהשפעות הסביבה הימית).
3. אריזה ושימור מזון.
4. מעבדות מחקר ובקרה.

מעברי מים מתוכננים – תעלות, בריכות, מנהרות, מעליות, מסלולי הפרדה, מעגנות חפורות .

תפקידים , מקצועות, שפת- המקצוע ודימויים.

מנהלות, בתי ספר להכשרה מקצועית, ארגונים מקומיים וביו-לאומיים, משפט וביטוח ימי.

פרק ב :-

אתראה-לא לומדים לשוט מאתר ברשת!

מטרותיו העיקריות של פרק זה הן, להאיר לקורא את דרך החשיבה בבצוע הפעולות הבסיסיות, להציג את הנושאים שבהם עליו להתנסות, להציג את התחומים והמנהלות, שהוא עשוי לפגוש; ועוד לספק מקבץ של שמות וביטויים הקשורים לשיט. אם נגדיר שפעולת שיט היא: לנהוג גוף צף במסלול שנבחר מראש, בבטחון מירבי, בין נקודת יציאה לנקודת יעד, ובתכנון זמן ההגעה ליעד. הרי כבר כאן, עליך להיות מודע לכך , שגם אם גוף צף אינו מוגדר כ"כלי שיט" , וגם אם ברצונך סתם לצוף ולא לשוט יש מה ללמוד ויש במה להתנסות.
אם אתה עומד להכנס לשטח מים, שהוא תחת רבונות כל שהיא, עליך לוודא, לפחות, שמותר לך להיות נוכח שם ושאכן מותר לך להכניס גוף צף כל שהוא. יתכן שישנן הגבלות, החל מאיסור מוחלט וכלה בסוג החומר ממנו מורכב הגוף הצף ואזהרות על זיהום הדדי.
אם אתה עומד להכנס לשטח מים שנראה לך חופשי מריבונות – זכור, שישנה תמיד ריבונותו של הטבע; אם אינך מכיר את טבע- המקום אתה צפוי להפתעות וכניסה למצב סכנה שלא תוכל להחלץ ממנו, גם אם הכל נראה שקט ונעים. הגלים אינם מקומו הטבעי של האדם והשפעתם שלילית על כל רכיב של כלי שיט – אל תמצא בינהם אם אין הכרח בכך.
בכל פעם שאתה מתלבט ביכולתך לבצע פעולת שיט זכור את הכלל – אם בספק אז לא! ועדיף ביצוע בביטחה- מהצער ובקשת סליחה! אם יצאת לשיט והתגברת על עשרות תקלות וסערות ובצעת עשרות פעולות מוצלחות, מבחינתך האישית כל יוקרתך כימאי היא, שאכן הצלחת לחזור לפתח המעגן או המרינה; אך בקהילת שוכני המרינה כל יוקרתך, כימאי מקצועי, היא בקטע הקטן שבין פתח המרינה והחבל האחרון שתקשור לרציף. זכור! בכל מרינה יש יותר עיניים מאשר תרנים.

ובכן, משהוא גרם לך לרצות לשוט, ואולי אתה רואה את עצמך כאחד מאנשי הצוות בתמונה שמשמאל, שמתארת לוויתנית נגררת אחרי הלוויתן שצלצל נעוץ בו. הכותב בעצמו הייה שבוי בקסם נסתר של סירות אלה כתוצאה מקריאת ספרי הרפתקאות ימיות, למרות שבפועל העבודה סביב סירות אלה, הייתה עבודה סיזיפית מענה, בין שבהכנתן והן בזמן השיט. מתוך 100 אחוזים של הפעילות כ 90 אחוז הושקעו בעבודה פיזית ובהתגברות נפשית על אמצעים ותנאים עוינים למשתמש, ורק כ 10 אחוז נותרו להנאה, וכמה דקות לשכב על הסיפון ולראות את החרטום חותך את המים... הימאות בחופי ישראל הייתה קשורה, והתפתחה סביב דגמים שונים של לוויתניות מסוג זה. מערכות ההדרכה הימית של מספר מדינות עדיין משתמשים בדגמים דומים.
מבחינה של נוחות ובטיחות השיט אין צורך להתגעגע לאותם ימים. אך מבחינת הערכים של הימאי, והאזרח בכלל, יש כל ההצדקה להכשרה בדגמים דומים. להלן שלושת ערכי היסוד שנתן להקנות דרך הכנה והשטה של סירות אלה:-
I. ציות לתקנות ומוסכמות.
II. בצוע של עבודה באחריות ובשלמות.
III. הסתגלות לעבודת צוות.

לבד מגלשנים, כלים אישיים ממונעים וקיאקים למיניהם, בהם גוף המשיט משתתף בתמרון, הרי הכלי הקטן ביותר שיכול להקרא "כלי שיט" או סירה הוא אותו סוג המכונה "סירת שרות" או "סירת קשר". הכוונה בסיווג זה היא שהכלים המוגדרים 'פחות מסירה', עם מעט הדרכה ראשונית, הנסיון וטבע האדם יקנה לו את רוב המיומנות הדרושה; בעוד שבסירה יש צורך בהדרכה מקצועית והפנמה של עקרונות פיזיקאלים.

בימים שלפני המרינות השופעות שרותים, או במקומות שטרם נבנו כאלה, כדי להגיע למצב של שיט, המיומנות הראשונית שלה נדרש המשיט, היא להגיע אל ספינה עוגנת בחתירה בסירת- שרות (בתמונה מימין שני משוטים למשיט אחד ללא הגה) או לחליפין לשנע את הספינה מהיבשה לים באמצעי כל שהוא (כאן בתמונה משמאל על ידי לוחות וגלילים הלוויתנית "פילה" זבולון נתניה) .
ילידים במקומות שונים בעולם מבצעים פעולות אלה מילדותם ביום ובלילה, כמעט בכל מזג אויר וכלאחר יד, אך מי שלא גדל עם אלה, ספק אם יוכל לבצע פעולות פשוטות אלה אפילו באור יום ללא רוח וזרם. התרגיל הממחיש ביותר והמפתח "חשיבה ימית", שראוי להתנסות בו, הוא לנסות, ביום רוח 10 – 15 קשר וגלים 30 – 50 סנטימטרים, למשות אדם מהים, בעזרת סירת-שרות עם שני משוטים ללא הגה.


התמרון אל מצוף או אל אדם בים הוא התמרון הראשוני והחיוני ביותר, אם התנאים במקום מאפשרים, יש להגיע אל הניצול תוך תצפית רצופה אליו (בחתירה – עם הפנים קדימה – מכונה גם "חתירה ערבית"). בדרך כלל הדרישה היא להגיע כך שהרוח והגלים ידחפו את האדם אל המציל ולא את סירת המציל על הניצול. מקובל הכלל האומר :- "רוח- אדם-סירה". עם זאת, ישנה גישה, שמשאירה למתמרן חופש פעולה לפי מיומנותו אך בתנאי שיבצע את החילוץ במהירות המירבית. עוד יש לתכנן את המשיה של אדם בים בחלק הסירה שאינו מסכן את האדם ומאפשר פעולה מהירה – בדרך כלל במקום הנמוך ביותר. ככלל, בגישה לכל גוף, מתקבלת שליטה טובה יותר, כשמתקרבים מול הרוח והגלים, אך לא תמיד זה אפשרי, ביחוד במעגנות צפופים.

ההתקדמות לאדם בים בתצפית רצופה אליו!

פרק ג :-רשיונות רשויות פרסומים וניירת
כדי שתהיה מוסמך להשיט כלי שיט הן ב"שיט חופי" (חופי הארץ) והן ב"מים עמוקים" (לארצות אחרות) ישנו סיווג של כלי שיט והסמכות מתאימות .
ההגדרות וההסמכות משתנות ומתעדכנות בהתאם לשינויים בטכנולוגיות, בתחיקה מקומית והסכמים בין-לאומיים. הקשר לפרק הקודם ולנוסטלגיה בכלל מומחש בחשיבות שנתנה פעם לפעולות החתירה - עד כדי כך שקוימו קורסים מיוחדים להכשרה ראשונית סביב נושא זה. לסיום מוצלח של קורס כזה הוענקה תעודה כמו זו המובאת כאן מהשנה 1956 :


"סגן מדריך לדרגה ג'" לא פחות ולא יותר!!!

אם התקדמת עד כדי השטת מפרשית דו-תרנית קבלת את התעודה הבאה:-

להלן צילום של הסיווגים כפי שהם מופיעים על תעודת משיט עכשווית:-

כדי להפעיל לשאת מתקני אלחוט להשתלבות במערכת הצלה עולמית דרושה גם תעודה כמו זו המובאת כאן, או בסיוג שונה לפי טווח השיט וסוג העסוק.

כלי שייט שנדרש - הכוונה בבטוי זה היא, כמו ברכב יבשתי, גם כלי שיט מחוייבים באבזור מסוים, ונדרשים לעבור "מבחן תקופתי" לכשירותם להשיט אנשים ומטענים בבטחה ולא לסכן את סביבתם. הדרישות מפורטות לכל כלי שיט, לפי הסווג שנתן לו, כולל מספר המפעילים וההסמכות שבידהם. כלל הדרישות מכונה "כושר שיט".
עם זאת מקובל לכנות "כושר שיט" רק את רשימת פרטי הציוד והמבנה שדרושים למבחן התקופתי. מצוין "תקופתי" ולא שנתי, משום שלא כל כלי השיט נדרשים להבחן באותה תדירות, והדרישות משתנות כמו תוקף וסווג התעודות הנדרשות. להלן דוגמה (לא מעודכנת להתרשמות בלבד) של "כושר שיט" ל"ספינת מנוע עוצמה א' לשייט חופי"

ראה רישום מפורט בדוגמאות תעודת "כושר שיט" - Sea worthiness
בטיחות כלי שייט קטנים (PDF) באתר משרד התחבורה




להלן רשימה של מסמכים ופרסומים שנדרשים ב"ספינה למסע בין-לאומי":-
הערה: כל מסמך שמעיד על תקפות או תלוי בבקורת תקופתית צריך להיות מעודכן עד לזמן שלאחר סיום המסע.
1. תעודות זהוי ודרכונים של המפעילים, בתוקף לפחות ל-6 חדשים, או לפחות למספר חדשים לאחר המועד של סיום המסע.
2. תעודת כשירות/בטיחות של כלי השיט, בתוקף עד אחרי תום המסע, בה מודפסים במדויק השם ואות הקשר הבין לאומי של הספינה.
3. תעודות הסמכה של כל המשיטים כפי שנדרש בתעודת כשירות.
4. תעודת/פוליסת ביטוח של כלי השיט וביטוח של כל פריט הנדרש להיות "דגם מאושר" לשימוש בים.
5. יומנים(VESSEL OFFICIAL LOGS ) למלוי במשמרות בעלי התפקידים בזמן המסע, כנדרש לפי סווג כלי השיט, ו/או רשמים אלקטרונים למיניהם שמשמרים את כל הפעילויות הדורשות תעוד והצגה לרשויות שונות.
6. רשימת מצאי לפי המדורים הבאים:-
הערה:- חלקים מרשימה זו מבוקר ומחויב רישום ביומן הספינה בין שבכל משמרת ובין שבתדירות אחרת.
א. פרטי אבזור "כושר שיט" וציוד הנצלה נוסף.
ב. כלי עבודה, חומרים וחלפים למנוע ולכל מכשור אחר.
ג. כלי עבודה, חומרים וחלפים לעבודות מבנה וסיפון (עגינה, ריתוק וגרירה).
ד. כלי עבודה, חומרים וחלפים למערך מפרשים, אם יש.
ה. פרטי עזרה ראשונה כולל תוספות.
ו. כלי נקיון, עזרי נקיון וחומרים (אישיים ולספינה בכללותה).
ז. כלי בשול, הגשה, אכילה ושתיה.
ח. מרכיבי אכילה ושתיה (רצוי בתוספת מספר הארוחות הצפוי עד המקום, שנתן לחדש את המלאי).
7. תרשימי מבנה מכלולים ומכשור, הן בתצורה שתאפשר תקונים על ידי טכנאי שרות בחוף (מפורטים) והן בתצורה וסימון מידות שיאפשר טיפול או החלפה על ידי המשיטים.
8. ספרות הדרכה והתיחסות מהירה לכל המכשור שבספינה - לא סביר שתוכל לקבל הדרכה מתקליטור או מהרשת, כשהמנוע לא פועל בסערה ובחשיכה.
9. מאגרי מידע לכל מסלול השיט ואזורים שכנים למקרים של צורך במחסה מסערות, פנוי חולה או פצוע, טפול טכני כל שהוא ומקורות לקבלת עזרה או יעוץ אלחוטי בנושא כל שהוא. מאגרי המידע יכולים להיות ספריה בסיסית הכוללת:- ספרי חופאות, מפות, מילונים למונחים מקצועיים ולשפות שמושיות, הדרכה רפואית, מידע על שרותים הנתנים דרך תחנות רדיו, פרטים להקמת קשר עם תחנות אלה , ריכוז של נוהלים וחובות דיווח והתנהגות במים הלאומיים של אזור השיט. אך כמובן, זמינים היום אמצעי ריכוז וקבלת המידע מצורות זכרון מחשב או בקשר ישיר דרך אינטרנט אלחוטי (הנפוץ ביותר הוא תחזיות מזג אויר). לצורך שמוש במחשבים למיניהם - לא לשכח - רשימת כתובות ודוא"ל מעודכנת למסלול ותקופת המסע!

הרשויות, הגופים והמנהלות, שהמשיט צפוי לפגוש הן לצורך הסמכתו והן במהלכי פעילותו:-
1. משרד התחבורה (הסמכות, בקורות, תקינה, תעודות משיט).
2. משרד התקשורת (הסמכות, בקורות, תקינה של ציוד מקרין, תעודת מפעיל ציוד רדיו).
3. משרד הבריאות (הסמכה,פקוח, יעוץ, עזרה, תקינה, תעודות חובש).
4. משרד הפנים/משטרת הגבולות/משטרה ימית (דרכונים, אשרות, פקוח).
5. יחידות צבא שונות (הצלה וחילוץ, סגירת שטחים, זהוי כלי שיט).
6. המשרד לאיכות הסביבה/גופים ירוקים (פקוח, תקינה, איסוף מידע על מפגעים ותופעות).
7. מנהלת הנמל או המרינה ( סדורי ריתוק או עגינה, אספקת מים/חשמל/דלק/אמצעי שינוע לתיקונים/מתקנים להיגיינה אישית ונקיון כלי- השיט, כמו כן הנמל או המרינה מרכזים עסקים של נותני שרותים, אספקה וחלפים הקשורים בהפעלת כלי שיט ושגרת החיים בם).
8. גופים עסקיים השולטים על מבנים, שטחי חוף, שטחי ים ושרותים שנתנה להם בלעדיות עליהם.
9. מועדני שיט ובתי ספר ימיים המקימים הדרכות להסמכות וארועים ימיים למיניהם (מסעות תיור, רגאטות-מסעות שיט לשמו, תחרויות, שיט- התנסות לקבלת "ותק- ימי" ועוד כיו"ב).
10. המעגנות, הנמלים והמרינות, האנשים, כלי השיט והמתקנים השונים מהווים מקורות להרחבת דעת מקצועית ולרכישת ידע מניסיונם של אחרים. פתח עיניים וכרה אוזניים ושאל שאלות המנע מלתת עצות.