טוען Pirenne – לא ניתן להבין את קרל הגדול ללא מוחמד. הוא אומר שהעובדה כי הגיעה מסורת חדשה שיצרה נתק בתוך הים התיכון, אפשרה לתרבות חדשה ללבלב. לתרבות שחדלה מלהתחרות רק על המסורת הים תיכונית, אלא להתחיל לשזור באופן
תרבותי את רסיסי המסורת הזאתי במסורות שקדמו לה.
768 – קרל הגדול הפך להיות מלך הפרנקים. נכתב טקסט אשר מוקדש לקרל הגדול ע"י איינהרד. הוא מסמל מפה גאופוליטית. קרל טווה קשרים עם ארון מלך הפרסים(הרון אלרשיד.) הייתה להם ידידות עמוקה עד שהרון העדיף את הידידות עם קרל וקבע שרק לו ראוי להעניק מתנות. ישנם שני
אנשים חשובים אשר יש יחסי גומלין ביניהם. קרל הגדול ביקש מהרון אלרשיד חופש פולחן בירושלים ואת השליטה על ירושלים, על המקומות הקדושים. הרון חשב שקרל ירצה להיות חבר ואז הוא יוכל
לכבוש אותם. "אם הפרנקי הוא ידידך הרי שהוא איננו שכניך" – קרל הגדול לפי איינהרד.
השליט המוקדם ביותר שמזוהה עם הישות הפרנקית הוא קלוביס. קלוביס התנצר בשנת 506 ונוצרה שושלת חדשה, מרובינגית. באותה מידה פרנקיה היא פנטזיה(אין שבט כזה) אך בכל היבט
של החיים הממלכה הפרנקית, המרובינגית היא בלתי קיימת. אין מטבע אחיד, תרבות, מיסים, שפה. האופן שבו הממלכה קיימת היא באופן סימבולי, כמעט לא קיים. ישנו שלטון ריכוזי, אנשים במרחב פרנקיה זיהו עצמם עם השלטון אך למעט הזיהוי אין לכך השלכות(מלחמות, כסף וכו.)' האופן שבו
השלטון כמעט לא קיים הוא גיאוגרפי, אין בירה. השליטים הברברים עדיין מקיימים חצר ניידת,
לשליט יש פמליה והוא הולך ממקום למקום ומשליט את שלטונו.
המרחב שנקרא פרנקיה מורכב מכמה מקומות שונים, משושלות מקומיות שניסו לבסס את מעמדן ולזכות בדריסת רגל בחצר המרובינגית המקומית. שנת 687 היא שנה חשובה מכיוון שהתחולל קרב בתוך המרחב הפרנקי שבעקבותיו שושלת אחת עלתה לגדולה. התבסס נושא משרה בתוך החצר
המרובינגית שנקרא Domus (Mayorמנכ"ל משרד ראש הממשלה, האיש החשוב ביותר בחצר.)
השושלת שהשתלטה על תפקיד זה היא למעשה השושלת הקרולינגית.
הסבא של קרל הגדול, Martel Karl הוא הדמות המרכזית של השושלת. הוא לכאורה לחם
במוסלמים, יצא לקרבות מיתיים. הוא נפטר בשנת ,741 הותיר אחריו שני בנים – Pipinn ועוד אח. בשנת 751 פיפין מחסל פוליטית את השליט המרובינגי ומאז ועד מאות שנים לאחר מכן, השושלת של קרל מרטל היא השולטת על פרנקיה. המלך הראשון של האימפריה הקרולינית הוא פיפין. הוא עושה זאת באמצעות תהליך מרכזי לשפה הפוליטית החדשה. הוא עשה צעד גאוני, הוא נהנה מרוח גבית חדשה אך עוד אין לו קרדיט מצד שני. הוא פונה לאפיפיור – הפטריארך מרומא Zacharias ומשכנע אותו למשוך אותו למלך הפרנקים(זה לא נעשה קודם לכן.) הוא חיפש משהו שיבסס אותו
כשליט לגיטימי. לאפיפיור זה היה כדאי מכיוון שמצבו לא היה טוב, רומא מותקפת על ידי הלומברדים והוא זקוק לעזרה, הוא מחפש ברית אסטרטגית. הדבר הזה הוא לא משהו של פוליטיקה צינית אלא
מאוד עמוק. פיפין באופן עמוק, כרך את הצדקת שלטונו בסמכות הרוחנית האפיפיורית.
נולדו לפיפין שני בנים – קרל ועוד בן לא חשוב. קרל נולד בשנת 742 אך יהפוך להיות מלך רק בשנת .768 לפרק זמן קצר הוא חולק את השלטון עם אחיו שנפטר ולאחר מכן הוא הופך להיות השליט
הבלעדי של הישות הפרנקית. מהר מאוד הוא מתגלה כשליט בעל שיעור קומה. הוא מתחיל בצעדים ששיאם היה בשנת 800 שבהם הוא פונה לפטריארך מרומא, האפיפיור. הוא מושך אותו למלך וממנה אותו לקיסר החדש של הקיסרות הרומית הקדושה. רומא-גרמאני, כריכה פוליטית
מתאפשרת. כל זה מתאפשר בזכות כך שקרל הוא פוליטיקאי מוכשר, בעל כריזמה.
