הקהילות הנוצריות התקיימו באופן עצמאי, ללא מנגנון קבלת החלטות, ללא גורם מרכז. לכל קהילה היה מנגנון פולחן מעט שונה. לא היה ניתן לדבר על הנצרות כדבר אחד שקיים – מכיוון שהוא
אינספור גרסאות שונות. לכל קהילה היה קאנון, דוגמה, פרשנות, אכיפה והלכה משלה. רק בשנים האלה משתלבים הרעיונות האלה למנגנון כוח והוא האימפריה הרומית. מה שנוצר הוא מצב שבמקום ריבוי אינסופי מתחילה להיות נצרות הומוגנית. כל מי שנוצרי החל מהשנים הללו חייב
לפעול לפי כללים אלו ומי שלא אינו נוצרי.
בשנה הזאת קונסטנטין המיר את דתו לנצרות. מסופר סיפור על כך שבשנתו קונסטנטין חלם חלום בלילה לפני קרב גדול ובו ראה סימן בדמותו של ישו וכשהוא הקיץ משתנו הוא החליט לאמץ את הדת
הנוצרית. הוא פירש את החלום כהתערבות של האל והוא החליט לפרש אותו כי האל הנוצרי בטובתו.
בדיעבד לאחר שניצח הוא פירש את החלום ככך שהאל הנוצרי הוא הצודק והחליט להמיר את דתו לנצרות. ההשלכות המידיות הן שמהרגע שהקיסר נוצרי, מפסיקה הרדיפה אחר הנוצרים. קונסטנטין
הכריז כי הנצרות היא אכן דת מותרת לפולחן.
שנת 325 קורה דבר חשוב ביותר בדת הנוצרית. מתרחשת הועידה הכנסייתית הראשונה(ועידת ניקאה) אשר מנסחת את רעיונות הנצרות האחידות. אל ועידה זו התכנסו מנהיגים רוחניים מרחבי העולם עצמו
כדי להתכנס יחד להחליט. היא דנה ב:
– דוגמה: לזקק את הרעיונות שלנו למספר רעיונות ברורים. מי שכופר ברעיונות אלו אינו נוצרי.
האמונה)credo( שיש להאמין בה היא השילוש הקדוש(האב, האל-רוח הקודש והבן.)
– תיארוך: התכלית של העיסוק בתאריכים הוא ביצוע הבחנה חדה בין כלל הקהילות לנצרות.
היה חשוב להם לחדד את ההבדל בין הנצרות לדתות אחרות(בחגים.)
– סקרמנט(מצווה:) חסד מכל נוצרי נדרשים מספר דברים:
- אוקריסטה, קיבוע. כל יום ראשון אדם מגיע לכנסיה ומקבל את לחם הקודש שמסמל
את גופו ודמו של ישו. זהו הפולחן המרכזי של הקהילה החדשה.
- מי מכולל את הנס הזה? זהו משמעותו של התפקיד "כומר." הוא הוסמך לתפקיד
ויש לו את היכולת לגייס נס גלוי כל יום ראשון בכנסייה.
- וידוי – בכוחו של הכומר לשמוע את העוונות של כל אדם ולהכתיב לנו שורה של
פעולות שימחקו את העוונות האלה(וידוי.)
- טבילה – פרקטיקה דתית של כניסה לדת.
- הסמכה להיות כומר- רק הכומר יכול למנות איש דת לכומר.
- Untcitm Extreme – על נישואין- אסור לכומר או לאיש דת להתחתן שלא במסגרת
כנסייה.
– מבנה היררכי: הוחלט המבנה ההיררכי – כומר – בישוף – ארכיבישוף – פטריארכים –
אפיפיור.
– ישנה התקבעות רוחנית ופולחנית של הקהילה.
סיינט אנטוני: אנטוני היה איש נצרות פשוט אך הוא שמע מספר פעמים בכנסייה שיהיה טוב לו יוותר על ההון שלו ולכן הוא החליט לסגל לעצמו אופן חיים מסוגף. הוא החליט לצאת למדבר להתבודד. כאשר הוא מתבודד הוא למעשה הנוצרי הראשון שמנסח את חיבוטי הנפש כמו שהנצרות רוצה לנסח זאת. הוא נמצא במדבר כ20- שנה ונאלץ להתמודד עם השדים שלו. השטן עוטף מספר דמויות ודברים אשר
עשויים לאתגר אותו.
האתגר שאנטוני מציב לעצמו הוא לא להיזכר בדברים הטובים(חברים, משפחה) אלא להתרכז באל.
הסיגוף הוא כפול – מטרתו להתנתק לא רק פיזית מהעולם אלא גם מחשבתית ממנעמי העולם. אנטוני בסופו של דבר מקבל סימן אלוהי – קרן אור אחת מהתקרה והוא מפרש את הסימן כי הדרך נכונה והוא צודק. מרגע שהאל שולח לו סימן, הסימן עצמו הופך להיות אתגר נוסף מכיוון שכעת הוא
יודע שכל המאמצים העניקו לו גמול ועכשיו הוא צריך להתמודד בנוסף עם הגאוותנות של עצמו. לאחר 20 שנה הוא סיים את התהליך וזכה להארה, הגיע לרמת נזירות יציבה. כאשר הוא הגיע
לסטטוס הזה הוא חוזר אל הקהילה והופך להיות "איש קדוש."
