מאמר מיוחד – על ניצולי השואה חלק ד'

לסיכום דברים של אבא קובנר בנאומו לבריגדה:

.1  חשבון  הנפש  היהודי  הפנימי  שמורכב  מהכישלון במבחן, בעיקר ביקורת  על  המנהיגות.  על  הלקח

הנוגע לאי שקט וציונות. הכוונה שלו הייתה דידקטית מחנכת.

.2   חשבון נפש נוסף- בנינו לבין העולם. נקודת המוצא הראשונה היא שהופקרנו. שכנים שחייו לידינו

עמדו מן הצד. בתוך זה מקופלים כמה דברים:

– השכנים המיידעים –    המנהיגות המקומית

–   האידיאולוגיות  –  ריסוק  האידיאולוגיות  שבהן  האמינו  רוב  היהודים:  הרעיון  הסוציאליסטי

וקריסתו במבחן השואה. אחוות העמים היא חלק מהסוציאליזם ונבגדה. הדבר הנוסף זה תרבות

אירופה שכל כך האמינו בה.  הדבר השלישי זה הדמוקרטיה והליברליזם.

.3  היפוך התפקידים ההיסטורי

הרב אברהם קלאוזנר ושארית הפליטה: היהודים פוגשים בסיום המלחמה את צבאות בעלות הברית

ובינהם גם חיילים יהודים. בצבא בעלות הברית ישנם רבנים יהודיים. אחד מהם הוא הרב אברהם קלאוזנר. קלאוזנר הוא הראשון שהשתמש בביטוי שארית הפליטה. הוא שם חתיכת נייר בכניסה למשרדו שבה כתוב

שארית הפליטה וכך נכנס לראשונה הביטוי המתאר את ניצולי השואה.

 

החיילים האמריקאים והעקורים: החיילים האמריקאים שמגיעים לגרמניה אומנו רק להילחם. כשמסתיימת

המלחמה, הם מוצאים את עצמם במעמד של עובדים סוציאליים. הם לא יודעים איך לעשות את זה ולא רוצים. עוצמת הבעיות בלתי נתפסת כי הם לא יודעים מה זה עקורים. הם ידרשו להבין מה זה עקורים ולהבין מה

המדיניות שלהם כלפי כל אחת מקבוצות העקורים. המחשבה הראשונה תהיה רפטריאציה – חזרה למולדת.

 

לעיתים  פליטים  או  חסרי  מעמד(נתינות.)בתוך  הקטגוריות  האלה  של

עקורים  נקראים

עקורים:

 

עקורים\פליטים\חסרי מעמד יש לנו: יהודים, פליטים פוליטיים, עובדי כפייה מהארצות הקדושות, משת"פים.

המשת"פים חשובים כי עיקרם מליטא, פולין, רוסיה הלבנה.

הבעיה של העקורים היהודים: מתקבלת החלטה לארגן את כל העקורים לפי ארצות. היהודים מסווגים לפי ארצות המוצא ומוצאים עצמם עם הרבה אחרים שסייעו לרציחתם וזה מצב בלתי אפשרי. היהודים אחרי טרגדיה נוראית, הם רק 60,000 ואין בכוחם לעשות שום דבר. היהודים מתחילים להתארגן. רוב שארית  הפליטה מתרכזת בבוואריה ושם צומחת מנהיגות שהיא  ברובה ליטאית. המנהיגות מתחילה להתגבש בראשיות יוני 45 ולאסוף יהודים עד להקמתו של הארגון הראשון של שארית הפליטה בבוואריה באמצע יוני

.45

היחס של הצבא האמריקאי: רוב מחנות העקורים נמצאים באזור השליטה של הצבא האמריקאי ובבסיס זה עומד העניין שהחיילים לא הוכשרו לטיפול בעקורים. הצבא אוסר על ארגונים פילנתרופים יהודים להיכנס למחנות והיהודים לא מבינים איפה נציגי העם שלהם. היהודים היו זכאים לסרב להיות מגורשים מגרמניה ולחזור למולדת שלהם. המפקד המקומי היה אחראי למסור את האינפורמציה הזאת ליהודים אך לרוב היא לא נמסרה והאופציה היחידה שהייתה ליהודים היא להיות מושלחים. מעבר לכך, בארה"ב יש מגמה חזקה של אנטישמיות שמושלכת גם על החיילים האמריקאים. מה שקרה בכל מקום היה תלוי בסופו של דבר במפקד

המקומי, בלי שום מדיניות גלובלית. הצבא לקח תפקיד מרכזי בסיפור העקורים.

הפרק הראשון של שארית הפליטה על אדמת גרמניה: זוהי תקופה מסובכת מאוד עבור היהודים. קלאוזנר

עושה את כל המאמצים בשביל לעזור ליהודים בבגדים, תרופות, אוכל, הכנה. הוא עובד על העניין של מחנות

נפרדים ליהודים.

טרומן, האריסון ושארית הפליטה: באמצע יולי 45 מתחילות להגיע ידיעות על מצבם של היהודים בגרמניה ועל מה שהם עברו לדעת הקהל האמריקאית ובעיקר לנשיא טרומן. הניו יורק טיימס מפרסמים מה קורה בגרמניה ומתחיל רעש גדול. טרומן מחליט למנות את פרופסור ארל האריסון מאוניברסיטת פנסליסניה, ראש הפקולטה למשפטים, שיבדוק את המצב בגרמניה. האריסון מגיע לגרמניה והצבא האמריקאי מכין לו מסע היכרות תואמים לאינטרסים שלו ומסתירים את עיקרי הדברים. הרב קלאוזנר מציל את המצב ומבקש

מהאריסון לשנות את המסלול המתוכנן בשביל לראות באמת מה מצבם של היהודים. זהו מפץ היסטורי. האריסון ראה את התמונה האמיתית ולראשונה מבין מה עברו בשואה. הדברים מוצגים לו דרך העיניים של היהודים, לא רק במבט של עקורים.מקורות המידע של האריסון הם פגישותיו עם ניצולים. קלאוזנר לוקח אותו לניצולים. הניצולים בשלב הזה שנמצאים על אדמת גרמניה הם כולם ניצולי שואה הארד-קור, כאלה שעברו כמה וכמה מחנות וכמה וכמה התנסויות קשות. אין שם בכלל ילדים, זקנים. מדובר בקבוצה של ניצולי שואה ששרדו כמה וכמה זוועות. עבודות כפייה וזוועות. כולם בגילאי .16-44 ממקור ראשון הוא שומע את הסיפור על מה היו המחנות, חלק גדול מהם זה גם אנשים שהגיעו מצעדות המוות שיצאו מהמחנות ששוחררו. לא ברור להם למה אף אחד לא חושב לפצות אותם עכשיו. התחושה היא שסבלנו כל כך ואיך אתם לא רואים

שאנחנו משהו אחר. ואין מישהו שרואה.

בראשית אוגוסט האריסון יגיש דוח על מה שראה לטרומן וב20.8.45- הדוח מתפרסם בעיתונות. הדוח שיגיש

בסופו של דבר הוא מסמך מטלטל (בהמשך.)