מדינת הרווחה, אי-שוויון ועוני

מדינת הרווחה, אי-שוויון ועוני

מהי מדינת רווחה? מדינת הרווחה המודרנית היא תופעה יחסית חדשה בהיסטוריה האנושית, שמתחילה להתפתח בהדרגתיות בסוף המאה ה,19- כאשר מתחילות להיווצר כל מיני תוכניות במדינות שונות. מדינת הרווחה צמחה בתוך המתח הבין-גושי בין קומוניזם לבין דמוקרטיה ליברלית בעולם שאחרי מלחמת

העולם השנייה.

 

כיצד מדינת הרווחה קשורה לאזרחות? זכויות האזרח לא היו קיימות עד המאה ה.18- במאה ה18- התחילו מאבקים של קבוצות שונות

בחברה – בעיקר מצד הבורגנות והמעמד הבינוני, שהוא יציר כפיה של החברה הקפיטליסטית – במטרה למנוע התערבות של המדינה בחלוקת הרכוש ובחופש הביטוי. קבוצה זו רוצה לתחום גבול

שיגיד מה שייך לריבון ומה שייך לאזרח.

 

ג'ון לוק, אחד מהוגי הדעות החשובים של הפילוסופיה המדינית המודרנית, מדמיין מצב דמיוני לחלוטין – המצב הטבעי, שבו אנשים חיים בהרמוניה ומכבדים אחד את השני, אבל יש קלקולים ולפעמים לא מכבדים את הנורמות הטבעיות – ולכן יש צורך בסמכות על שתווסת את האינטראקציות ביניהם. לוק ער לכך שלא ניתן לתת הכל לסמכות העל, ואומר שבתחומים מסוימים עדיף לוותר על החופש שלנו )הזכויות הטבעיות( ולהעביר חלק מהזכויות שלנו לריבון. עם זאת, העברת הזכויות לא

אומרת שלריבון מותר לעשות הכל. חותמים על אמנה חברתית, ונוצר גבול שלריבון אסור לעבור.

עם זאת, אם מסתכלים על המציאות ההיסטורית רואים שבפועל הריבון מפר כל הזמן את הזכויות –

ולכן יש צורך בזכויות אל מול המדינה. אותן הזכויות הן זכויות בסיס, כמו חופש הדיבור, ההתכנסות, ההגנה בבתי משפט. הזכויות האזרחיות אומרות עד איפה המדינה יכולה להתערב. אבל איך

אפשר להבטיח שהזכויות האלה יישמרו? הדרך היחידה זו הזכות לבחור ולהיבחר.

 

במאה ה19- נוצרות הזכויות הפוליטיות – הזכות של כל אזרח לבחור את נציגיו שייצגו אותו. לאט לאט נוצר מצב שגם מעמד הפועלים מקבל זכות הצבעה ומתארגן במפלגות פועלים בדמוקרטיות המערביות. כתוצאה מכך ומתקופת אבטלה מאוד גבוהה, המדינות מוכנות להגיע לכל מיני פשרות כדי למנוע מהפועלים להפוך לקומוניסטים – ומתחילות להופיע תוכניות כמו דמי אבטלה וביטוח

בריאות.

 

אחרי מלחמת העולם השנייה, יותר ויותר קבוצות – וביניהן נשים – מתחילות לזכות בשוויון פוליטי. עם זאת, השוויון הפוליטי לא מבטיח את התמתנות אי-השוויון בשוק – וההבטחה לשוויון פורמלי לא מתממשת בפועל. למרות שאנשים הם פורמלית שווים, הם לא יכולים לממש את זה כי אין להם

שוויון בסטטוס ובאמצעים. עניים לא יכולים ליהנות מכל מה שיש למדינה להציע.

 

המדינות עוברות שינוי ומתחילות לחוקק את הזכויות החברתיות של האזרחות, שפירושן הוא שהמעמד הכלכלי אליו נולדתי לא יימנע ממני ברמה מסוימת בריאות, חינוך ורווחה בתקופות שאני לא יכולה לעבוד. זה נעשה על ידי התערבות המדינה בשוק. שירותים ותוכניות כמו בריאות, חינוך ורווחה מוצאים מספרת השוק – ואנשים לא צריכים לרכוש יותר את השירותים האלה. בכך מנסות המדינות למתן את המתח בין אי-שוויון כלכלי לבין שוויון פוליטי. ההתגלמות המוסדית של הזכויות

החברתיות היא מדינת הרווחה.

 

מדינת הרווחה היא מדינה המתערבת בשוק כדי לחולל יותר שוויון וכדי ליצור מצב שבו המעמד הכלכלי של אדם לא ימנע ממנו חינוך, בריאות ומשאבים אחרים. באזרחות החברתית מתגלמת

מדינת הרווחה.

 

עם זאת, כפי שניתן לראות במאמר של מיכל קורא, רפאלה כהן וג'וני גל – לא כל המדינות מתנהגות אותו דבר, על אף שיש דמיון מסוים בתוכניות שלהן. סוג מדינת הרווחה יכול לנבא מי ייחלץ מהעוני ומי לא. כדי לבחון לאיזה משטר מדינת הרווחה שייכת, צריך לקבוע כמה פרמטרים שמאפשרים

לדרג מדינות:

• היחסים בין המדינה והשוק בהקצאת תגמולים ומשאבים: מאיפה מגיעים התגמולים: בריאות,

חינוך, תמיכה וכו.' רצף אחד הוא מדינות כמו הסקנדינביות, בהן המדינה מתערבת באופן

מאסיבי בשוק כדי לספק תגמולים ולנטרל את השוק. הרצף השני הוא מדינות כמו ארה״ב, שאת רוב הדברים האזרחים צריכים לרכוש דרך השוק או באמצעות הנחות מס שניתן לקבל

על כל מיני הוצאות. זו מדיניות שמקנה עדיפות לשוק.

• דה-קומודיפיקציה: אספין אנדרסון מזהה כי אחת ממטרותיה של מדינת הרווחה היא מתן

זכויות חברתיות על ידי דה-קומודיפיקציה של אנשים מהשוק. כלומר, ניתוק האנשים בחברה מהתלות המוחלטת שלהם בכוחות השוק על מנת להתקיים, ומתן רשת ביטחון שתאפשר

חיים בכבוד ובחירה חופשית, מחוץ ל״כוחות השוק״.

• ריבוד: מדינות רווחה לא רק מחוללות שוויון, אלא מייצרות ריבוד. ככל שמדינת הרווחה

קמצנית יותר, היא מחוללת פחות דה-קומודיפיקציה ונשענת יותר על מנגנוני השוק למטרות הרווחה ß ובכך היא מייצרת יותר ריבוד. ככל שצריך לקנות יותר שירותים בשוק, כך יש פחות תוכניות שמגנות על האזרח והתגמולים הם קמצניים – ונוצר ריבוד. בנוסף, גם החרגת

אוכלוסיות מיוחדים מזכאות או יצירת תוכניות דיפרנציאליות – זה יוצר ריבוד.

• טיב ואיכות הזכויות החברתיות של האזרחות: כמה מקבלים בפועל. לדוגמה, בישראל

הבטחת ההכנסה לא מבטיחה אורח חיים הולם בגלל ההצמדה של הקצבאות למדד יוקר

המחיה.

• גובה התגמולים.