מרחב הגירה וזהות – יוצאי ברית המועצות

בישראל יש גלים של פיתוח מהיר מאוד. כמעט בשום מקום בעולם לא היה פיתוח כל כך מהיר וכל כך דרסטי.

מהי המדיניות הנכונה לגבי מהגרים?

בתקופה שהגיעו העולים מארצות ערב הייתה מדיניות מוחלטת של הטמעה – האחדה בחינוך, כל הערוצים בתקשורת מדברים בשפה אחת, שלילת ההכרה בתרבות או זהות אחרת דבר המתבטא גם בתכנון ובדיור. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא צרפת.

עם הזמן, בשנות השבעים מבינים שיש קיפוח על יסוד זהותי, אנשים רוצים לשמור את זהותם ולקבל כבוד עבור מי שהם. ישראל עם השנים התחילה לזוז מעט לכיוון הגישה הרב תרבותית ולכן עולי ברית המועצות קיבלו יחס מעט שונה.

הגישה הרב תרבותית היא גישה הנוגדת את גישת ההטמעה וגורסת ששמירה על זהויות המהגרים עדיפה ביצירת חברה חדשה כיוון שבכל מקרה יוצר מרחב משותף. שמירה על הכבוד של המהגרים ושמירה על שוויון יחסי בין הקבוצות יתרום הרבה יותר מאשר למחוק את זהותם של המהגרים. יכול להתבטא במערכת החינוך, בערוצי התקשורת אפילו במתן אוטונומיה תרבותי, העדפה מתקנת, סיוע למוסדות ציבוריים של תומכי מהגרים, תכנון דיור ונוף מותאם, יצירת קהילות במרחב וכד'. הביקורת על הרב תרבותיות היא שהיא מחלישה את הזהות הלאומית ויש אף שאומרים שזו גישה שמעודדת טרור. את הביטוי של זה בבריטניה ניתן לראות בברקזיט, היציאה מהאיחוד הייתה בעקבות הרצון להפחית מכמות המהגרים שמגיעה לבריטניה.

ישנו ויכוח אקדמי אותם עולי ברית המועצות – מיהם "הרוסים"?

  • הורוביץ' ולשם טוענים שמדבר בעולים כמו כל עולים אחרים ממדינות אירופה שהגיעו מציונות, רצו לשוב למולדתם.
  • קימרלינג טוען שמדובר בישראליות אחרת, ישראלים שלא נטמעים ומעבירים את ישראל ממצב של כור היתוך לרב תרבותיות. האשכנזים איבדו את שליטתם עם עליית ברית המועצות כיוון שגם המזרחים וגם הערבים הצטרפו לאיתגור האליטה האשכנזית.
  • לרנר ואל חאג' טוענת שלא מדובר בעולים ישראליים אלא ברוסים שהיגרו לישראל. הם רוסים שגרים במקום אחר. יש להם עוגן תרבותי שנמשך חזרה לרוסיה.
  • לוסטיק טוען כי בעקבות עליית הרוסים ארצה ישראל הפכה להיות מדינה לא ערבית. כיוון שהגיעו כל כך הרבה רוסים שהרבנות לא הכירה בהם כיהודים אבל העם הכיר בהם כיהודים כך שהאתניות הישראלית הפכה להיות מדינה לא ערבית. כלומר מדובר באנשים שגם אם לא מזוהים כיהודים ברבנות אנחנו, היהודים, מזהים אותם "בצד שלנו" של הסכסוך. יפתחאל ממשיך אותו וטוען שהאתניות יותר חשובה מהדת, אם הקהילה מצטרפת לאתניות היהודית היא הופכת להיות חלק מהאתנוקרטיה היהודית.
  • ליסיציה חוקרת את הרגשות של האנשים ואיך הם מרגישים כשרובם אומרים יהודים וישראלים. היא מתחברת להורוביץ' ולשם ומראה שהיהדות הרבה יותר חשובה כאן בישראל מאשר בגלות.

מאפייני המהגרים הרוסים:

  • מהווים כ1.6 מיליון איש מישראל.
  • בין קבוצות המהגרים היחידות שהפריון שלהם עלה (הפריון היום מאופיין בירידה).
  • השכלה גבוהה בהרבה מהממוצע הישראלי, גם נדיר יחסית למהגרים.
  • אוכלוסייה מבוגרת יחסית.
  • יהודים מבחינה אתנית, מבחינה דתית שליש לא יהודים.
  • פיזור יחסי לפריפריה דרך תכניות ממשלתיות (רמת סגרגציה בינונית).
  • הגירה בתקופה של רשתות בינלאומיות.
  • מהווים מובלעת תרבותית מרשימה.
  • היפוך (זמני?) של יחסי מערב-מזרח, עניים יחסים ופריפריאליים.
  • אוכלוסייה לא יזמית, החברה הישראלית היא חברה קפיטליסטית והיזמות בה חשובה.
  • פוליטיקה זהותית מרשימה. מהר מאוד צמחו מפלגות פוליטיות (ימניות, אנטי ערביות) לקהילה הרוסית (לעומת המזרחים שלא התארגנו עד היום כמפלגה פוליטית).

לפי המודל של מרקוזה ניתן לומר שהאוכלוסייה הרוסית היא לא גטאות ולא מצודה אלא ריכוזים שניתן לצאת ולהיכנס מהם לשאר האוכלוסייה. שלב ביניים בין היטמעות מוחלטת לסגרגציה.

ניתן לראות שעם העלייה מברית המועצות הדת הופכת להיות מרכיב אתני במדינת ישראל. השסע הדתי הופך להיות השסע המרכזי בחברה הישראלית.

ספרות

ספרות היא דבר שנוצר לאורך תקופה ארוכה. אחד ספרות החוקרים החשובים של הספרות המודרנית היה חוקר בשם הווארבאך יהודי גרמני שנאלץ לברוח מגרמניה במהלך מלחמת

הרמפרודיטים

  מאמרה של פאולה סנדרס: המפתח לכניסה לכל חברה היא ההגדרה של האדם האם הוא זכר או נקבה. ועל כן הבעייתיות עם הרמפרודיטים. העניין הוא

ניאוף בשריעה ובמשפט חלק ב

מאמרה של לסלי פירס – "הדילמה של פאטמה": פירס היא חוקרת של היסטוריה ומגדר במיוחד באימפריה העות'מנית. פירס חיה במשך שנים בטורקיה והתחתנה עם עות'מניסט

אל תעצרו כאן

יש עוד מה לגלות

ספרות

ספרות היא דבר שנוצר לאורך תקופה ארוכה. אחד ספרות החוקרים החשובים של הספרות המודרנית היה חוקר בשם הווארבאך יהודי גרמני שנאלץ לברוח מגרמניה במהלך מלחמת

הרמפרודיטים

  מאמרה של פאולה סנדרס: המפתח לכניסה לכל חברה היא ההגדרה של האדם האם הוא זכר או נקבה. ועל כן הבעייתיות עם הרמפרודיטים. העניין הוא

ניאוף בשריעה ובמשפט חלק ב

מאמרה של לסלי פירס – "הדילמה של פאטמה": פירס היא חוקרת של היסטוריה ומגדר במיוחד באימפריה העות'מנית. פירס חיה במשך שנים בטורקיה והתחתנה עם עות'מניסט