מרחב הגירה וזהות – ערי הפיתוח

בשנות החמישים מדינת ישראל החליטה על פיזור האוכלוסייה לערי פיתוח בפריפריה. מי שהוסלל לערי הפיתוח האלו היו האוכלוסיות החלשות ביותר, ברא ובראשונה המזרחים תושבי המעברות. נבנו ערים במטרה להשתלטות יהודית על הקרקע (לא בטוח שהיה בכך צורך). התפיסה של מדינת מתיישבים הייתה חזקה ולכן הוסללו אוכלוסיות אל ערי הפיתוח. היה אקט של שליטה ודיכוי, מעט מאוד אנשים שלא היו מזרחים הוסללו אל עיירות הפיתוח (91% מתושבי עיירות הפיתוח היו מזרחים). בשנות השבעים נוצרו עוד שתי עיירות פיתוח אליהן ניסו להכניס מזרחים – ער וכרמיאל. יש לציין שגם בערים הגדולות המזרחים שוכנו בגטאות משלהם (שכונה ד' בבאר שבע, קטמון בירושלים, ואדי סאליב בחיפה וכד'). אפשר לשים לב להבדלים ברצון ליישוב הארץ, המזרחים היו אוכלוסייה חדשה שנשלחה לערי הפיתוח. יכולים להיות אשכנזים בקיבוצים ליד ערי הפיתוח שהגיעו לקיבוצים האלו מתוך רצון ליישב את הארץ. כלומר אותה גיאוגרפיה מייצרת סיבות שונות אצל אוכלוסיות חלשות לעומת אוכלוסיות חזקות.

שאלת הזהות – מזרחים היו מהגרי שוליים, מהגרים ללא תפוצתיות (הקשר בינים לבין מולדתם נפסק) שנכנסו ללאומיות אחרת חדשה. קהילה ללא תפוצה היא קהילה מוחלשת (לעומתם ניתן לראות את יוצאי ברית המועצות להם יש תפוצתיות חזקה או איטלקים בארה"ב). ניתן לראות שהמזרחים כן נטמעים במרחב אבל בעיקר הופכים למעמד, יש מעמד מזרחי חדש שנוצר. בסופו של יום עולה השאלה, האם הזהות שנוצרה בעיירות הפיתוח תביא לקץ שלטון האחוס"לים? ניתן לראות שבקרב תושבי עיירות הפיתוח יש תודעה דומה – האנשים שהם מרגישים קרובים אליהם ביותר הם מזרחים כמותם בין אם זה ביישוב שלהם ובין אם זה בישראל בכלל. ניתן לראות שכמעט אין הבדלים בין תשובותיהם של הדור הראשון לדור השני.

הרבה מהעולים המזרחים הוכרחו לצאת ממדינותיהם ובישראל שוכנו בניגוד לרצונם במעברות, בעיירות פיתוח ובשכונות חלשות מה שגרם להם להיות יותר חלשים. "פוש" ו"פול" לא רצוניים בשנות התשעים הייתה עלייה גדולה מברית המועצות. עלייה שמאוד רצתה לצאת מברית המועצות אבל לא תמיד רצו להגיע ישר לישראל (רצו להגיע לארה"ב וגרמניה), לא עלו מטעמי "ציונות" לכן רואים בעצמם יותר מהגרים מאשר עולים – "פוש" רצוני אבל "פול" לא רצוני. מבחינה גיאוגרפית עולי ברית המועצות היו דומים לעולי ארצות המזרח ששוכנו בעיירות פיתוח ואף בקרוואנים (שמזכירים את המעברות). 6.7% מהעולים מברה"מ ירדו מהארץ תוך כמה שנים. השאר, הרוב, טוענים שמצאו בישראל בית. אפשר לציין טשטוש של הזהות הדתית של יהודי ברית המועצות כיוון שהקומוניזם בברית המועצות דיכא דת.

העולים מברית המועצות "נשלחו" ישר לשוק החופשי, למרות שכונות הקרוואנים היה ביכולתם להגיע ישר לערי המרכז ולשוק העבודה החופשי. למרות שלא פעם הם לא הצליחו להתקבל. העולים מברית המועצות קיבלו "סל קליטה" שהמזרחים היום טוענים כי הם לא קיבלו סל שכזה (כנראה עקב מצבה הכלכלי של המדינה). מבחינת השתלבות בחברה – רוב העולים לא ידעו עברית ונאלצו ללמוד אותה עם עלייתם ארצה. אפילו שנים אחרי, ב2013 רק 45% מהעולים דיווחו על עצמם שהם יודעים עברית טובה. השפה הרוסית ממשיכה להיות חשובה לעולים ונפתחים לא מעט גני ילדים ומוסדות חינוך דוברי רוסית. השמות ממשיכים להיות רוסיים והילדים לומדים רוסית לפני עברית. גם מבחינה פוליטית, קמו כמה מפלגות לקהל הרוסי (ולמזרחים לעומתם אין אף מפלגה מייצגת). ישנן רשתות מזון שפונות ישירות לקהל הרוסי (והיום נמצאות במרכז המאבק על "חוק המרכולים"). ערוצי טלוויזיה ועיתונים לקהל הרוסי וכד'.

ספרות

ספרות היא דבר שנוצר לאורך תקופה ארוכה. אחד ספרות החוקרים החשובים של הספרות המודרנית היה חוקר בשם הווארבאך יהודי גרמני שנאלץ לברוח מגרמניה במהלך מלחמת

הרמפרודיטים

  מאמרה של פאולה סנדרס: המפתח לכניסה לכל חברה היא ההגדרה של האדם האם הוא זכר או נקבה. ועל כן הבעייתיות עם הרמפרודיטים. העניין הוא

ניאוף בשריעה ובמשפט חלק ב

מאמרה של לסלי פירס – "הדילמה של פאטמה": פירס היא חוקרת של היסטוריה ומגדר במיוחד באימפריה העות'מנית. פירס חיה במשך שנים בטורקיה והתחתנה עם עות'מניסט

אל תעצרו כאן

יש עוד מה לגלות

ספרות

ספרות היא דבר שנוצר לאורך תקופה ארוכה. אחד ספרות החוקרים החשובים של הספרות המודרנית היה חוקר בשם הווארבאך יהודי גרמני שנאלץ לברוח מגרמניה במהלך מלחמת

הרמפרודיטים

  מאמרה של פאולה סנדרס: המפתח לכניסה לכל חברה היא ההגדרה של האדם האם הוא זכר או נקבה. ועל כן הבעייתיות עם הרמפרודיטים. העניין הוא

ניאוף בשריעה ובמשפט חלק ב

מאמרה של לסלי פירס – "הדילמה של פאטמה": פירס היא חוקרת של היסטוריה ומגדר במיוחד באימפריה העות'מנית. פירס חיה במשך שנים בטורקיה והתחתנה עם עות'מניסט