רוסו והנאורות חלק ג'

הובס אומר לנו כי הפחד ממוות הוא הרגש הבסיסי ביותר שלנו וכאשר הוא מפעיל את התבונה אז

אנו נבין כיצד לשפר את מצבנו ונרצה לעשות שלום. במסורת של התיאוריה הליברלית של הובס, האדם חייב לרצות שלום כדי לחיות ולאחר מכן לשגשג כלכלית. אצל הובס, האדם האנוכי לא ירצה

למות, לעומת התפישה הקודמת בה אדם מוכן להקריב את חייו למען המדינה.

 

הובס אומר שלאדם יש בהתחלה, בבסיס – זכות וזוהי לא נקודת המוצא של הדיון הפוליטי של המסורות הקודמות אליו, זכות זו היא להשתמש בכוח שלו כדי לשמור על קיומו. התבונה מגלה לנו את חוק הטבע – כלל של התבונה, ההיגיון שלנו שאומר לנו לשמור על חיינו(תבונה אינסטרומנטלית

לגמרי.) חוק הטבע הקודם)Numos( עסק בכוח שליקום יש סדר אז מכאן גם לחברה(יוון העתיקה.)

לפי הובס חוק הטבע הוא:

–   שאדם צריך "לרדוף שלום" אך כאשר אין לו את היכולת להשיג מצב זה, אז עליו לפתוח

במלחמה.

 

 

 

 

 

– שאנו חייבים לוותר על הזכויות שלנו בדיוק כמה שכל האחרים יוותרו(זהו השוויון.) הזכות שלי לרדוף מישהו ולתקוף אותו מתבטלת, זה במידה וכל השאר מוותרים. אנו כורתים אמנה

חברתית שבה אנו מקימים על עצמנו את הריבונות ועיקרה: וויתור על הזכויות ולשים על

עצמנו ריבון.

 

המדינה מבחינת הובס, ההתאגדות המדינית היא התאגדות תועלתנית, אנו חייבים אותה מכיוון שהיא מספקת לנו כל מיני דברים, אנו חושבים שנרוויח יותר מהמדינה. לפני כן ראו את המדינה כדבר

שהוא רצוי, טוב, שהאדם יכול לממש את עצמו בתוכה. תפקיד המדינה היה להוליך את האדם לטוב. למשל, "האינקוויזיציה" ראתה את תפקידה כדאגה לאדם הפרטי וגם לפרט ולהחזיר אותו לדרך הישר, הנכונה. אנו רואים כי הבסיס לתפישה של הובס הוא הבסיס לתפיסה הליברלית, אנו

מתאגדים כי המדינה צריכה לספק לנו, ישנו וויכוח על האם היא מספקת וכמה היא מספקת. המדינה קיימת מכיוון שאנו החלטנו להקים אותה מסיבות תועלתניות והיא צריכה לספק לנו משהו והוא היה

ראשון לומר זאת.

 

 

 

אנו מוותרים על כל הזכויות שיש לנו במצב הטבע מלבד הגנה על עצמנו(תיאורטית,) גם אם הרגת מישהו ונשפטת למוות, עדיין אתה יכול לנסות לברוח. ישנה הקמה של ריבונות נצחית, בלתי

מתחלקת ואבסולוטית:

נצחית: אי אפשר להפיל אותה(להחליף אותה.) הריבון הוא מי שיבחר את מי שיחליף אותו, לא יכולה להיות חזרה למצב הטבע, לא יהיו בחירות, מי שבוחר הוא המלך או קבוצת

האנשים השלטת.

בלתי מתחלקת: ישנה ריכוזיות, אין הפרדת רשויות. הוא אומר שבאנגליה המלך והפרלמנט ניסו להתחלק והחלה מלחמת אזרחים, לכן לא יכולה להיות הפרדת רשויות וכל הסמכויות

צריכות להיות בידי הריבון. הוא כן יכול להאציל סמכויות אך לו יש את הסמכות העליונה. אצל

הובס אין רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת.

  אבסולוטית: הריבון יכול לעשות כל אשר עולה בדעתו. הריבון קובע את הדת, שולט בקניין.

 

הובס יודע שתהיה התנגדות לדברים שהוא אומר אך הוא אומר שזהו המצב שהוא "הרע במיעוטו"

ולכן כדאי ורצוי לאדם כן לחיות במצב הזה.

 

הובס נותן לתפישה האבסולוטית ביסוס הרבה יותר מרחיק לכת ותפיסתו אינה מתקבלת על ידי שליטי אירופה, הם לא רוצים קשר איתו וגם לא מבחינה אידיאולוגית. הובס אומר שאין מגבלה דתית על המלך והוא ראש הדת ולכאורה כדאי לשליט אבסולוטי לקבל את הובס אך אף אחד לא מקבל. הם מבינים שברגע שאתה מתחיל מכך שיש אמנה חברתית, שהפרט קודם לכלל, כשאתה מניח את הבסיס הזה בסוף מוותרים על הכול. הם מבינים ברמה כזו או אחרת שיש כאן בסיס מוצק לערעור השלטון האבסולוטי והם מעדיפים את תפישתם הפחות אבסולוטית וזאת שאין לה פוטנציאל הרסני

כמו תפישתו של הובס.

 

הובס אומר כי הריבונות היא נצחית ולא יכול להיות רגע של בחירות, אפילו לא לרגע אחד. ברגע שקורה דבר כזה, שהריבונות מושהית אפילו לרגע, אנו חוזרים למצב הטבע וישנה מלחמה של הכול

בכול.

 

 

ניצחון על הקורונה

אנחנו רגע לפני ערב יום העצמאות, רגע לפני החגיגות המטורפות שיחולו בכל רחבי המדינה, וכמה קלאסי זה, לחגוג עצמאות, רגע אחרי שהגיעו החיסונים, התחלואה ירדה

ימי הביניים המוקדמים

התפקיד שמשחק המנזר עבור התהליך הרוחני של הנזיר מתגלם בנוסף בארכיטקטורה של המנזר. לב המנזר הוא החצר הפנימית – הרעיון הוא שנזיר בכל רגע נתון

אל תעצרו כאן

יש עוד מה לגלות

ניצחון על הקורונה

אנחנו רגע לפני ערב יום העצמאות, רגע לפני החגיגות המטורפות שיחולו בכל רחבי המדינה, וכמה קלאסי זה, לחגוג עצמאות, רגע אחרי שהגיעו החיסונים, התחלואה ירדה

ימי הביניים המוקדמים

התפקיד שמשחק המנזר עבור התהליך הרוחני של הנזיר מתגלם בנוסף בארכיטקטורה של המנזר. לב המנזר הוא החצר הפנימית – הרעיון הוא שנזיר בכל רגע נתון