מהו ההקשר של צמיחת תרבות העוני? תרבות עוני יכולה להתפתח בחברה קפיטליסטית, מעמדית ומרובדת. זה מתקיים בכלכלת שוק שבה מייצרים עבור רווח, בשונה מחברות מסורתיות בהן מייצרים עבור קיום ואם יש עודפים אז מחליפים. בכלכלה
הקפיטליסטית, אנשים מייצרים בשביל למכור – זה משטר של סחורות ואנשים עובדים כדי לצבור הון ונכסים. בחברות כאלה קיים ריבוד מעמדי, בו יש קבוצות שמצליחות לצבור הון ונכסים ויש קבוצות שחוות תקופות מאוד ארוכות של אבטלה או אבטלה סמויה והשכר שהם מקבלים לא מספיק כדי לקיים את צורכיהם
הבסיסיים.
כיצד מוגדרת תרבות העוני? מה קודם למה? עוני ואחר כך תרבות או להיפך?
תרבות העוני היא משתנה תלוי וגם בלתי תלוי, במובן שהיא מנציחה את עצמה ומועברת לדורות הבאים. כלומר, התרבות הופכת למעשה למעין קוד גנטי – אפשר להוציא את העניים מהעוני, אבל אי אפשר להוציא את תרבות העוני מהעניים. לואיס אומר מצד אחד שתרבות העוני היא גורם, כי היא מנציחה את עצמה
ובאמצעותה אפשר להסביר את ההתנהגות והאמונות של אנשים שחיים בעוני, אבל מצד שני הוא מתאר את
החיים במסגרת תרבות העוני.
מהם המאפיינים הבולטים ביותר של תרבות העוני?
- משפחה: לואיס טוען שחיים ללא נישואין, ריבוי ילדים, לידות מחוץ לנישואין ומטריארכליות – כל אלה
מאפיינים של המשפחה בתרבות העוני. כל היחסים המשפחתיים מתרחשים דרך מערכת השארות של האם, נשים הן אלה שעומדות בראש המשפחה ויש להן ילדים מגברים שונים. מחקרים מראים שלנשים אלה אין מערכת ערכים שונה ביחס למשפחה, אלא שהן כל כך מעריכות את המשפחה שהן לא מוכנות להתפשר על גברים מובטלים שלא יכולים לפרנס אותן. כלומר, הן מחזיקות בערך
הנישואין כל כך גבוה שהן לא מוכנות להתחתן עם מי שלא מתחייב לפרנס.
- חוסר ארגון: אנשים אלה אינם משולבים במוסדות, אין להם חשבונות בנק, הם לא קונים ברשתות,
לא משתייכים למפלגות, לא מאורגנים או משולבים באיגודים מקצועיים. העניין שונים ממעמד הפועלים האמריקאי בכך שהם לא מאורגנים ולא משולבים במוסדות שנותנים עוגן חברתי או משמעות חברתית. העניים חיים במעין בועה שמייצרת תרבות שיוצרת גבולות שמפרידים בין
התרבות הדומיננטית לבין תרבות העוני.
- קהילתיות: מה שמאפיין את החיים הקהילתיים זה שאין שם אנומיה, אין חוסר סדר. אנשים מצליחים
להתקיים באמצעות רשתות של קרובים ושל חברים. הם מתמודדים עם המחסור היום-יומי )באוכל, מזומנים( על ידי הישענות על רשתות חברתיות של קרובים שהן רשתות חליפין. יש הרבה סולידריות
בתוך הקבוצה – ורשתות הסולידריות מאפשרות לאנשים ״לצוף״ מעל פני השטח.
- אופני צריכה: אנשים קונים מהיום למחר במכולת השכונתית שזה המחירים יקרים יותר, ולא
במקומות כמו סופרמרקט, כי הם לא יכולים לקנות בכמויות גדולות. כלומר, נוצר מצב בו הם משלמים
יותר על מוצרי מזון לעומת מעמד הביניים שיכול ללכת לסופרמרקט.
- משכון סחורות: כשאנשים נמצאים במצוקה הם ממשכנים את הרכוש שלהם. הם משתמשים ברכוש
יד שנייה – ועבורם זה משפיל ומוריד מהיוקרה שלהם.
- אישיות: לואיס שייך לאסכולת התרבות ואישיות )התרבות קובעת את האישיות.( לטענתו, לעניים יש
רגשות נחיתות, מבנה אגו חלש, הם תלותיים ובמסגרת המשפחה יש להם הרבה מאוד חסך אימהי כי מכיוון שיש ילדים רבים – כולם מתחרים על המשאבים הרגשיים של האם. למעשה, גדל דור של אנשים עם מבנה אגו חלש – מה שאומר שמנגנוני ההגנה מציפים אותם והם יכולים לפתח תפישה מאוד סמכותנית. הם חסרי יכולת לדחות סיפוקים וחיים בהווה. הוא מציין שיש בזה מימד חיובי כי הם
יכולים ליהנות יותר מהחיים – אבל יש בזה גם מגבלות כי זו תרבות שמאוד דומה לאלפיון העליון.
