– בתחום הדת והתרבות:
- הקמת המשחקים האיסתמיים, מעין תוספת למשחקים אולימפיים. הוא יצר משחקים
משל עצמו.
- הוא יצר למעשה איחוד של אטיקה סביב אתונה(סינאויקיסמוס.) אתונה משפיעה על
אטיקה ולהפך.
- הבלטת פולחן אתנה כאלה(פטרונית של אתונה) – הוא ניסה באמצעות אמצעים
תרבותיים ודתיים להבליט את חשיבותה של אתונה תודות להדגשת הפולחן של
אתנה. הוא השקיע בפולחן הזה ודבר זה הוא שילוב של תרבות, כוח ובידור.
- הפיכת חג הפאנאתנאיה לחג המרכזי בלוח השנה האתונאי. חג שציין את
ההתאחדות של אטיקה סביב אתונה.
- כל אלה יוצרים חיבור תרבותי ודתי אשר מפגינים עושר עצום ונותנים ל פייסיסטרטוס
קרדיט גדול.
- הטבעת מטבעות עם ראשה של אתנה. מדובר באלה שבאזור זה עובדים לה מאז
ומתמיד ובעצם מובן שהמילה אתונה ואתנה נגזרים מאותו שורש. אתנה היא
למעשה בעלת אתונה. למעשה, נוצר קשר אסוציאטיבי קוגניטיבי בין טירן, אתנה, אתונה, אושר, שמחה וכל זה יוצר אהדה לטירן בקרב שכבות רחבות מאוד. הוא יצר נאמנות אישית של כלל העם אליו. מלבד האצילים אשר מהם הוא לקח את המעמד
אך הם לא העזו לומר מילה.
– בפולחנו של דיוניסוס: העברת הדגש מפולחן כפרי לחגיגות תיאטרליות בעיר. פייסיסטרטוס מאוד תמך ותרם
למענו. באופן מסורתי ודי פרוע, החגיגות האלה לכבוד אל היין והאקסטזה מתרחשות מחוץ למרכזים מיושבים. בעיקר נשים הולכות להרים ומתמסרות לטבע. בנוסף, בכל כפר ישנן מסיבות לכבוד סיום הבציר ותסיסת היין. כל זה מקשר את הפולחן לכפרים ועיירות מחוץ לאתונה או למשהו שקשה לשלוט בו(הפעילות בחיק הטבע.) זה לא טוב לפייסיסטרטוס אך מצד שני הוא חייב לפעול בעניין זה. לכן, הוא קשר בין אתונה לדיוניסוס. החגיגות בעת
העתיקה נעשו רק בעזרת מסכות וכתיבת טרגדיות. בקרנבל שהתרחש ניתן היה לראות התנצחויות גסות רוח במילים שקשורות לתחום הפוריות והמין אך דבר זה היה מותר מכיוון
שהקרנבל היה למען הפוריות. מהתנצחות הזאת נולדה הקומדיה שהיא מאוד גסה, פוליטית, עכשווית. מכאן נולדה גם הטרגדיה שהיא שילוב בין המנונים לכבוד דיוניסוס ומעין גלישה לתחום המיתוסים האחרים. אריסטו אומר לנו שהטרגדיה התחילה במפגש בין אדם ששר סולו(טרגדיה) ומקהלה בהחלפת אריות שבהן מדיוניסוס עברו לנושאים אחרים, למיתוסים אחרים. כל זה קרה באטיקה בתקופת פייסיסטרטוס. המסורת של חגיגות לכבוד דיוניסוס שנערכו בחג הדיוניסיה מדי שנה, התחילה באתונה בתקופת פייסיסטרטוס וכל זה המשיך לאורך שנים תחת חסותו של דיוניסוס. כל זה תודות לפייסיסטרטוס. דבר זה מעביר את
החגיגות מהאזורים הכפריים לאתונה ומעביר את מרכז הכוח התרבותי לאתונה.
היפיאס והיפארכוס(בניו של פייסיסטרטוס) לאחר מותו הם חילקו ביניהם את תחומי האחריות. הם שיתפו פעולה עד 514 לפנה"ס כאשר נרצח היפארכוס. הזוג אריסוגייטון(מבוגר) והרמודיוס(נער) המשיכו ברומן שלהם עד אשר היפארכוס החל לחזר אחרי הרמודיוס למורת רוחם של השניים. כאשר חיזוריו התקבלו ברע, הוא פגע מאוד
במשפחתו של הרמודיוס בכך שמנע מאחותו את ההשתתפות בתהלוכה הפנאתינאית. מניעת כבוד זה מנערה מבית טוב, הוא הטלת כתם נורא על בני המשפחה. אריסטוגייטון והרמודיוס ארגנו עם אצילים נוספים תהלוכה אשר מטרתה הייתה להרוג את הטירנים. בסופו של דבר, הקשר הזה התגלה, נרצח היפארכוס, המתנקשים נתפסו, הרמודיוס מת ואריסטוגייטון הוצע להורג. הם לאחר
מכן הפכו לסמל לאהבת חירות והפסל שלהם הועמד באקרופוליס. לאחר הרצח של היפרכואס, היפיאס נעשה חשדן ביותר. הוא עזב את אתונה והחל להתגורר במצודה על שפת הים והחל לרדוף אחרי מתנגדיו. בשנת 510 לפנה"ס לעם נמאס ממנו והוא גורש מאטיקה. למעשה זאת הייתה סוף
תקופת הטירניה.
חשיבותה של תקופת הטירניה באתונה
– החלשות האצולה – שינויים לקראת דמוקרטיה.
– חיזוק המעמדות הנמוכים – שינויים לקראת דמוקרטיה.
– שגשוג כלכלי.
– פריחה תרבותית.
הטירניה אינה תופעה שדומה לטירניה בתקופות מאוחרות יותר. זהו אומנם שלטון יחיד אך התמיכה העממית הרחבה היא זאת שמאפשרת לטירן לשלוט במשך עשרות שנים וכתוצאה מכך הפולייס
היווניות הגיעו לסף הדמוקרטיה.