עיר:
ניתן לומר באופן כללי שהגיאוגרפיה של העיר והגיאוגרפיה של ההגירה התפתחו ביחד. העיר יוצרת לנו שני צירים היטמעות עיקריים: ציר שנע בין סגרגציה מרחבית לעירוב מרחבי וציר שנע בין היטמעות תרבותית להפרדה זהותית. מתוך שני הצירים הללו אנחנו מקבלים ארבעה סוגים של מהגרים בעיר:
- הקבועים החזקים – הדוגמא הטובה ביותר למודל ההיטמעות. הקבוצה המוצלחת שהצליחה להיטמע תרבותית ולהתערבב מרחבית.
- הקבועים החלשים – הצליחו להיטמע תרבותית, הם קבועים בעיר אבל הם נמצאים בסגרגציה מרחבית. הם חלשים, ככל הנראה מהפריפריה של העיר או של המרחב.
- החלשים ביותר או המתנגדים – נמצאים בסגרגציה מרחבית ומופרדים זהותית. אלו אנשים שיכולים להיות מתנגדים לעירוב כמו החרדים או אנשים חלשים בפריפריה מרוחקת. שלא הצליחו גם להיטמע תרבותית.
- זמניים חלשים – אלו אנשים שנמצאים בעירוב המרחבי אך מופרדים זהותית. יכולים להיות מהגרי עבודה למשל.
כמובן שכמו בכל ציר יש לא מעט אנשים שנעים בין לבין.
גלובליזציה ועיור- בגרף שבו ניתן לראות ערים על פי אחוז המהגרים בהם אנחנו יכולים לראות בראש הרשימה (תחילה את ניו יורק כמובן) ערי ישראליות כמו תל אביב או ירושלים וגם ערים ערביות כמו דובאי (שבה מהגרי עבודה רבים) וכד'. אלו ערים גלובליות, מתקדמות ועם לא מעט רב תרבותיות בתוכן.
אסכולת שיקאגו – דומה למודל ההיטמעות המרחבית. אסכולה מודרניסטית. פרדיגמה שמסתכלת על ההיטמעות כתהליך העל שהעיר מאיצה אותו. מודל שיקאגו אומר שברגע שיש למהגרים התקדמות כלכלית הם עוברים לפרברים העשירים שלה יותר.
אסכולת לוס אנג'לס – אסכולה פוסט-מודרניסטית שמבקרת את אסכולת שיקאגו ואומרת שאולי בעולם ליברלי אמיתי זה היה יכול לקרות. יש לנו כלכלה ניאו-ליברלית מפלה. העולם שלנו מלא בקהילות שער שסוגרות את עצמן. לוס אנג'לס היא כבר סוג של עיר אפרטהייד שבה כל הקהילות מופרדות והמגמה היא דווקא יותר ויותר סגרגציה והיפרדות. יש מאות אלפים של מהגרים לא אזרחים שיכולים ליצור אסכולה שלישית של היטמעות/הפרדה בערים.
רב תרבויות:
במודל ההיטמעות יש התעלמות מהמרחב שיוצר מעמד, יש התעלמות מחסמים מעמדיים וזהותיים, התעלמות ממיעוטים חיצוניים וכביכול "זמניים ובעיקר יש התעלמות מהמדינה. המדינה לא מופיעה בכל המודל והיא אינה ניטרלית. למדינה תפקיד חשוב מאוד בחינוך, בפוליטיקה וייצוג ועוד.
כיווני המדיניות של רב תרבויות – מה קבוצות שוליים רוצות:
- הכרה בהיסטוריית דיכוי –הקבוצה דורשת סוג של התנצלות או לפחות הכרה בכך שהדברים קרו. למשל המזרחים עם ועדת ביטון.
- בניית מוסדות אתניים – הקבוצה דורשת הרשאה לקיומם ואף תקצוב. למשל תאטרון היידיש. או מוסדות חינוך – קהילות מאוד מעוניינות במוסדות חינוך ולמדינה הכי קשה לתת אותם כיוון שזו השפעה על הדור הבא.
- שימור תרבותיות אקטיבי – מוסדות, אתרים, אירועים. הקמה של אנדרטאות/שמות של רחובות. הכרה בחגים כמו המימונה או חג הסיגד.
- שירותים ציבוריים מוטי זהות – נגישות בשפות שונות וגם מוטת תרבות – קהילות מסורתיות שבהן גבר לא יכול לקבל מאישה או להפך.
- חינוך – שפה, תכנים, פיקוח. אולי הנושא המרכזי ברב תרבויות. שליטה בחינוך היא היטמעות לחלוטין ושימור התרבות לדורות הבאים.
- תקשורת – שפה, תכנים, פיקוח. ערוצי תקשורת בשפות מונגשות, ייצוג של מהגרים בערוצים ממלכתיים. ניתן לראות שבישראל בתחום הזה יש הבדל בין הקהילה הרוסית לקהילה האתיופית.
- מרחב – נוף, זיכרון, סגנון, שיתוף, ערכים בפיתוח. מי משתתף בהחלטות על המרחב. אילו ערכים ישלטו בהחלטות על ניהול המרחב. כמו החינוך, נושא מפתח בסוגיית הרב תרבותיות.
- העדפה מתקנת – שירות ציבורי, אקדמיה, מוסדות פוליטיים, חברות כלכליות (דירקטוריונים ומנכ"לים). כור ההיתוך הסתבר כאשליה, הגברים הלבנים שולטים בכל תחום בחיים. האליטות ממשיכות לשלוט, צריך מודל אחר. העדפה מתקנת מנוגדת לעיקרון השוויון אבל עיקרון שוויון ההזדמנויות לא הוכיח את עצמו ולכן יש בה צורך.
- פלורליזם חוקי – תיקון חוקתי
- עיצוב המרחב הרב תרבותי – איזון בין אוטונומיה לפתיחות. מרחבי אמון ואיום יחסיים בחלוקה. מרחבים נפרדים-משותפים-ניטרליים. איך מעצבים עיר? מה מוביל אותנו להחלטות על עיצוב המרחב שלנו.
