הניאו-ליברליזם כפרויקט פוליטי אידיאולוגי

הניאו-ליברליזם כפרויקט פוליטי אידיאולוגי: ההיגיון של השוק כהיגיון המנחה את כלל היחסים החברתיים: הניאו-ליברליזם מנסה להפוך את כל תחומי החיים ולהרחיב לכל תחומי החיים את ההיגיון של השוק. כל היחסים החברתיים ייבנו על

ההיגיון של היצע, ביקוש וכוח קנייה.

מדוע הניאו-ליברליזם הוא פרויקט מדינתי? )טיילור גובי ויובל מזר דנים בכך(

• קומודיפיקאציה ß אקטיבציה: מדינת הרווחה הייתה מבוססת על דה-קומודיפיקציה –

הגנה מצד המדינה על האזרחים מפני הסיכונים הכרוכים במעגל החיים. החל מאמצע שנות ה,90- מתחיל להתפשט בכל העולם מהלך הפוך – ההנחה של ארגונים בינלאומיים שיש להטיל ספק בכדאיות וביעילות של תשלומי ההעברה, בעיקר אותן קצבאות שתכליתן להגן על אנשים מפני הסיכונים שבשוק העבודה. הסיבה לכך היא שלפיהם תשלומים אלה מייצרים מלכודות עוני, כלומר – אנשים נתקעים. לכן, הפיתרון הוא אקטיביזציה ומדינת שוק

אקטיבית. במקום שאנשים יקבלו תשלומי העברה או דמי אבטלה, המדינה תתנה את קבלת דמי האבטלה או הבטחת ההכנסה בחיפוש עבודה או בחזרה מיידית לשוק העבודה. יש כאן היפוך המאזן בין זכויות וחובות – לאזרחים יש חובות כלפי המדינה, ולמדינה יש חובות כלפי

האזרחים. הדוגמה לכך בישראל היא תוכנית ויסקונסין, שהייתה מודל שהתחיל בארה״ב ובו קצבאות הבטחת הכנסה ניתנות בעיקר למשפחות חד-הוריות עם ילדים. עם השנים, בגלל הרכב האוכלוסייה שמקבלת את הקצבאות, הלגיטימציה של התוכנית התחילה להתערער. ב'92-

קלינטון נבחר ויצא עם תוכנית שאומרת שחייבים לסיים את הסעד כפי שמכירים אותו – וב- '96 הקונגרס האמריקאי מחוקק חוק שמבטל את הזכות לקבל תמיכה ומגביל את קבלת הבטחת ההכנסה או הסעד למשך 60 חודשים בכל החיים. גם קבלה זו מותנית בכך שהאדם יחזור מהר ככל האפשר לשוק העבודה. מודל זה הפך לפופולארי בכל העולם, והמדינה שהכי הצליחה בו הייתה מדינת ויסקונסין. בישראל הביאו את התוכנית לארץ ב.2005- המדינה מקימה מערכת אלטרנטיבית לשירות התעסוקה, והביטוח הלאומי מתחיל להפנות אנשים שתובעים הבטחת הכנסה למרכזים האלה. זה המושג של אקטיביזציה – אין יותר ״ארוחות חינם״. לא רוצים לייצר אזרחים פאסיביים שיקבלו את הקצבה בלי לעשות דבר תמורתה. כדי

לקבל את הגמלה צריך להתאמץ, לחפש עבודה או לעסוק בכל מיני עבודות ״דמויות עבודה״.

התוכנית עוררה התנגדות אדירה בארץ, אבל החזיקה 5 שנים.

בינתיים, נושא האקטיביזציה כפיתרון לעוני הפך לתרופת פלא בכל העולם וגם בישראל. הבעיה היא שאין מספיק מקומות עבודה. המדיניות הזו מתנקזת לזה שיש יותר אנשים

עובדים, אבל אי-השוויון והעוני גדלו.

• מדיניות חברתית ממשמעת ß קיצוץ ההוצאות האזרחיות: מדיניות חברתית ממשמעת

אומרת שקובעים יעד תקציב ולא מוציאים אגורה נוספת. כלומר, לא מגדילים את הגירעון

אלא רק משנים את המקומות בהם מושקע הכסף.

• אחריות אישית ß אינדיבידואליזם: אם פעם הקהילה או המדינה הייתה אחראית לסיכונים

שלי – שילמה לי דמי אבטלה, קצבת ילדים וחופשת לידה – היום יש אינדיבידואליזציה,

כלומר – כל אדם צריך לשאת בעצמו בסיכונים האלה.

פורדיזם, ניאו-ליברליזם ואי-שוויון בישראל: מדינת הרווחה בישראל מצליחה לצמצם את אי-השוויון הרבה פחות מאשר מדינות אחרות. היא

יעילה הרבה פחות ולא מצליחה לצמצם את העוני. כתוצאה מהמדיניות הזו, בעיקר משנות ה,2000-

חלה עלייה מאוד משמעותית בעוני ובאי-השוויון החברתי-כלכלי.