הסברים מבניים לתת-המעמד הנמוך- תרומת הסוציולוגיה לחקר העוני

 

 

 

הסברים מבניים לתת-המעמד הנמוך מעמד העוני זה מושג שבא להתמודד עם הביקורת השמרנית על אורח החיים של העניים ועם הדמוניזציה שלהם, שבאה כתוצאה מהמאמר על תרבות העוני, שהציג אותם כבעלי תרבות נפרדת

לחלוטין וטען שאפשר לבטל את העוני אבל לא להוציא את העוני מהעניים.

 

ווילסון מתחיל בפרויקט חדש על רקע ההתעניינות המחודשת בהתפשטות העוני ותופעות של שימוש

בסמים, בעיקר בערים הגדולות. הוא מנסה להבין מה קרה – מכיוון שעד שנות ה70- של המאה ה- 20 מרבית האנשים בגיל העבודה בגטאות היו מועסקים. באותה תקופה, הגטאות היו הטרוגניים מבחינת הרכב האוכלוסייה: היה שם מעמד בינוני ומעמד פועלים )אנשים שעבדו במפעלים בעבודה שכירה.( עצם קיומה של אוכלוסייה עובדת, הן ממעמד הפועלים והן מהמעמד הבינוני, איפשר יציבות מסוימת וארגון בחיי הגטו. האנשים האלה יכלו לקנות, לצרוך בחנויות של הגטו )בכך מספקים

תעסוקה לאנשים אחרים,( הם היו שותפים בכנסיות ובמרכזים הקהילתיים ושלחו את ילדיהם לבתי הספר המקומיים. בכך, נוצרה קהילה הטרוגנית מבחינה מעמדית וערכית – ואפילו לאנשים

הנחשלים ביותר הייתה דוגמה לכך שאפשר לצאת מהעוני.

 

ווילסון מנסה להסביר איך זה שיש דור של אנשים בני 60-70 שצפים מעל פני השטח, אבל הילדים

שלהם שוקעים? כיצד קרה שהגטאות בארה״ב הפכו לריכוזי אבטלה, של עזובה חברתית, של

חוסר תקווה, של משפחות חד הוריות ואנשים שמרבית קיומם מתבסס על תשלומי העברה?

 

הסיבות להפיכת הגטאות לריכוזי אבטלה:

• ווילסון טוען שחל שינוי מאוד משמעותי בכלכלת ארה״ב, שינוי שמבשר את מה שיקרה בכל

העולם – מעבר מכלכלה מבוססת ייצור לכלכלה שמבוססת על שירותים. כלכלה שמבוססת  על שירותים זו כלכלה מקוטבת מבחינת מעמדית – יש אנשים שמרוויחים מעט מאוד ונמצאים ברובד הנמוך של השירותים )מנקים, עובדי אריזה, זבניות וכו(' ומצד שני יש מקצועות פרופסיונליים שמרוויחים הרבה )עו״ד, רואי חשבון, מנהלי עסקים וכו.(' זה יצר שינוי מהותי – אם בעבר מישהו שבקושי סיים תיכון יכול היה להשתלב בעבודה במפעל

כפועל ייצור, השינוי הזה בכלכלה מותיר אנשים חסרי מיומנויות שלא למדו במצב מחולל

אבטלה.

• בשל העלויות הכלכליות הגבוהות מקומות תעסוקה רבים עברו לפרוורים. כלומר, המפעלים

שהיו בסביבת הגטאות לא קיימים יותר ונוצר חוסר סנכרון או חוסר התאמה בין מקום

המגורים של האנשים לבין מקום התעסוקה. בארה״ב התחבורה הציבורית היא גרועה מאוד,

ואם אין לך רכב אין לך אפשרות להגיע לעבודה.

• התנועה לזכויות האזרח ביטלה לפחות כעיקרון את ההפליה הגזעית בסוף שנות ה,60- ואי-

אפשר למנוע יותר משחורים לקנות בתים בשכונות של המעמד הבינוני. לכן, ברגע שהם יכולים – המעמד הבינוני השחור ומעמד הפועלים השחור יוצאים מהגטאות, ומי שנשארים לגור שם הם רק העניים ביותר. סביבת הגטאות הופכת להומוגנית, ושחורים חסרי השכלה

ומיומנות רק נתקעים עמוק יותר בעוני.

• ירידה בביקוש לעבודות צווארון כחול – כלומר, יורד הביקוש לעובדים בעבודות שדורשות

מיומנות נמוכה אבל מאפשרות לאנשים להתפרנס בכבוד. אלה היו העבודות שפרנסו את

הרובד הנמוך של תושבי הגטאות.

• עם עזיבת המעמד הבינוני, בתי הספר בגטאות מתחילים להידרדר. בכך, לא רק שהילדים

לא מקבלים כישורים השכלתיים, גם תוכנית הלימודים הסמויה שבה מלמדים אנשים להיות

ממושמעים כדי שיוכלו להשתלב אחר כך במפעלים – מפסיקה לפעול.

 

הפתולוגיה של הגטו:

המאפיינים של מעמד העוני. אלו מאפיינים דומים וגם שונים מהמאפיינים של תרבות העוני.

• היעדר הכשרה ומיומנות תעסוקתית.
• הדרה משוק העבודה ואבטלה כרונית.
• שיעורי פשיעה מאוד גבוהים.
• לידות בגיל ההתבגרות ומחוץ לנישואין: הלידות הן מחוץ לנישואין כי הנשים הן לא דור ראשון

למשפחות חד-הוריות והן חולמות על בית, ילדים ובן זוג שיפרנס אותן וידאג לצורכיהן. הגברים המובטלים בגטו לא יכולים לעמוד במבחן הגבריות, והנשים לא רוצות להתחתן

עמם. יש להן אלטרנטיבה – הישענות על מדינת הרווחה. כדי להוכיח את הגבריות שלהם, הגברים מכניסים את הנשים להריון ומצטרפים לכנופיות. הם תורמים לילדים שלהם כמיטב

יכולתם, עד שהם נהרגים.

 

• עוני קיצוני והישענות על מדינת הרווחה.