מה הרלוונטיות של מין מיניות ומגדר למה שקורה בימנו? האם מדובר בסוגיה היסטורית נטו?
עד שנות החמישים הנושא של מיניות נחשב לטאבו מבחינת המחקר. מיניות צמחה כתחום לגיטימי רק בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. אחד החלוצים בתחום היו שני חוקרים אמריקאים (מאסטר וג'ונסון) שהחליטו לחקור בפעם הראשונה באופן מדעי שאלות על משיכה מינית, על אורגזמה, משגל וכד'. אליהם התלוותה העבודה של קינזי, חוקר אמריקאי שגם הוא בדק בסקרים המוניים נטיות מיניות וכיווני משיכה של אנשים שונים. קינזי הגיע למסקנה שהתמונה לא דיכוטומית. לא מדובר במצב שיש בו קבוצת אנשים לגמרי הטרוסקסואלית וקבוצה לגמרי לא. התפיסה שלו פותחה והשתכללה מאז.
במזרח התיכון של ימנו אנחנו יכולים לדבר על ספקטרום של תגובות. בתמונה יש קריקטורה של ארדואן שלוחץ את ידו של עיתונאי שמכפתר את החולצה שלו. התנועה הזו בתרבות הטורקית מסמלת הומוסקסואל ולכן העיתונאים שפרסמו את הקריקטורה נכנסו לכלא. ככל הנראה כוונתם של המאיירים הייתה רק לסמל אקט של כבוד (ואולי לא). היחס בטורקיה להומוסקסואליות הוא שלילי. באירוע מפורסם במצרים שזכה לכינוי "ספינת המלכה" ("the boat queen") נעצרו במועדון לילה בקהיר כ50 גברים באשמת הומוסקסואליות. הגברים האלו הובאו לחקירת משטרה שם הושפלו בצורה קשה (בדיקות רקטום). הגברים הוצגו לראווה (ויצרו בתגובה כיסויי פנים לבנים). הפרקטיקה של מעצר על ידי המשטרה ואלימות חוזרת על עצמה במזרח התיכון בנוגע לתופעות כאלו. טורקיה אולי נמצאת בקצה אחד ומצרים באמצע במסגרת היחס שלהן להומוסקסואלים בעת החדשה. יש סיפור נוסף מוכר מאיראן שבה הומוסקסואליות היא עבירה שעונשה מוות. לרוב זה יוצא אל הפועל בעבירות הומוסקסואליות פדופיליות.
מאמרו של ג'וזף מסעד:
אחת מטענותיו העיקריות של סעיד. המערב הגיע ככוח כובש למזרח. בראש ובראשונה הציג אותו כרופס בצורה נשית. המזרח כולו מעוות מבחינה מינית. סעיד מדבר על המזרחנות, על האנשים שהתעסקו במזרח. פוקו אמר שיש חשיבות להסתכל על השיח שנוצר סביב עניין מסוים (אולי אפילו יותר מהשיח עצמו). פוקו יכול לומר שיש פה דוגמא מצוינת ליצירת שיח על המזרח. השיח הזה מתאר את המזרח כמושחת מבחינה מינית. יש בו ארמונות עם נשים שהן שפחות מין לגבר. יש בו שלטון פטריארכלי ללא מעצורים שמדכא ופוגע בנשים. לצד זה יש בו היבטים הומוסקסואלים חזקים. המערב פיתח את השיח שמייצר מזרח שהוא אינו המזרח האמיתי. יש פה שיח שמבטא מציאות מעוותת של המזרח.
ג'וזף מסעד (שידוע בתור קול אנטי ישראלי באוניברסיטת קולומביה). הוא כותב על התנועה הגאה בעולם הערבי. סעיד אומר שיצרנו בדמיונו מוצג מחקרי שנקרא "המזרח האוריינטלי" מסעד אומר שזו חלוקה שיש לה מימדים של משמעות. מצד אחד מסעד אומר שהסיפור של אוריינטליזם נמשך, עדיין יש מגמה של המערב לדכא ולבקר את המזרח. אבל מצד שני הוא גם מנוגד לסעיד בכך שהטענות עצמן הפוכות. המזרח עכשיו לא מאפשר מתירנות מינית. אם פעם הטענות היו שהמזרח הוא הומוסקסואלי ומתיר מינית היום המזרח מואשם בכך שיש בו חוסר מתירנות מינים ודיכוי של הומוסקסואליים. מסעד מאשים את המערב בכך שהוא כופה את עצמו על המזרח. המערב מנסה לכפות על המזרח להיות כמוהו. קבוצה של ארגוני להט"בים בינלאומיים (the gay international) מנסה לשחרר את המדוכאים במזרח ולהופכם לשווי זכויות כמו במערב. יש פה הנחה שכל האנשים אותו הדבר שרק דורשים שחרור. החלוקה הדיכוטומית הזו לא קיימת בכל העולם. זו חלוקה שנוצרה במערב (הומוסקסואלים-הטרוסקסואלים). יש במזרח ריבוי צורות. אין פה הנחה דיכוטומית. אין פה הנחה שמערכת היחסים המינית היא מערכת יחסים זהותית. אנשים בעולם הערבי לא מניחים שיש קשר בין צורת קיום יחסי המין לבין זהות. הזהות פתוחה הרבה יותר ומאפשרת קיום יחסים מיניים עם בני שני המינים בלי שזה יגדיר זהות. המערב יצר זיהוי חד ערכי בין האקט המיני לזהות המינית. אם אנחנו הומוסקסואליים אנחנו גם זהותית הומוסקסואליים. על פי תפיסתו של מסעד בעולם הערבי זה לא כך, יש קיום של יחסים מיניים עם אנשים ממגדרים שונים מבלי שזה יעיד עלייך זהותית. הרעיונות של מסעד דומים לרעיונות של התיאוריה הקווירית שאדם יכול להחליט בכל יום על הזהות המינית שלו. המערכת המוסדית בעולם הערבי נוח לה עם המצב שבו אנשים לא מוגדרים זהותית עם המיניות שלהם ולכן מסרבים לקבל את הכפייה של המערב את הדיכוטומיה המינית. אותו מיעוט בעולם הערבי שמחליט להגדיר את עצמו כלהט"ב לפי ההגדרות האירופיות הם היחידים שנמצאים בבעיה עם השלטון כיוון שהשלטון רוצה להגן על "הגבריות" של המדינה.
