ימי הביניים המוקדמים – פיפין החסיד

פיפין החסיד לקרל יש בן בשם "פיפין החסיד" והוא בעצם מקבל את השלטון כאשר קרל נפטר בשנת 814 ושולט עד שנת .840 בימיו של פיפין החסיד הדברים מתחילים להתערער. עוד בחייו בניו החלו להסתכסך אחד עם השני והבנים ניסו לארגן מרידה נגד אביהם. כאשר פיפין נפטר בשנת 840 הוא מותיר את הממלכה לארבעה בנים והם הסתכסכו ביניהם ובסביבות שנת 880 הממלכה נראית כמו שאנו

מכירים את אירופה כיום. לותר מלך בחייו כ-קיסר שותף לפיפין, לואי הגרמני מלך באזור המזרחי וקרל הקירח משל באזור המערבי ופיפין הבן מלך בבריטניה אך נפטר. בשנת 843 הם מגיעים להסדר ומשרטטים את הגבולות אשר לא שורדים זמן רב. הבנים של כל אחד מהם בעצמם רבים

ונאלצים לחלק את ממלכותיהם אך בגבולות דומים למה שנכיר מאז והלאה.

 

אילו בתקופת קרל הגדול היה עוד מרכיב, הוא כנראה לא היה מצליח. המרכיב הזה הוא פלישות

ומלחמות. זו הייתה תקופה שקטה. הפלישות חזרו במאה ה9- וה.10-

 

– המוסלמים: בדרום. ישנו חוסר שקט כלכלי ומעבר ידיים של השלטון. ישנו רעש רקע קבוע אשר מחייב מנהיגים באזורים האלה לנתב הרבה מהמשאבים ומתשומת הלב למשאבים

האלה.

–   הוויקינגים: פלישות של בזיזה למען קיום. הוויקינגים יצאו בציים גדולים והתיישבו במקומות.

החלו לאכלס אזורים בצפון(אנגליה, אירלנד.)

–    ההוניים: פלישה כלכלית. פלישה, בזיזה, הריסה וחזרה.

 

בפרק הזמן שבין שנת 800 ועד סוף המאה ה9- אירופה נראית אחרת לגמרי. קודם לכן ואחריו לא היו דברים שכאלה. המרובינגים ומי שיגיע אחרי הקרולינגים יתאפיינו בצורת שלטון אגררית. מיעוט זעום של האוכלוסייה חיי בתוך הערים, אחוז עצום מהאוכלוסייה נדרש כדי לייצר את כמות האוכל כדי לחיות. הכלכלה חוזרת להיות כלכלה של אדמה, של תוצרת חקלאית וקשה לקרוא לזאת כלכלה

מכיוון שזהו דבר מאוד מקומי(אין אשראי, אין מטבעות.) זוהי כלכלה המבוססת על שלל ועל ייצור

מקומי. זה יוצר מצב – "מטריית הפאודליזים:" ישנו מלך, שליט, קיסר והוא שולט על מרחב אך האנשים במרחב הזה חיים בקהילות שונות, חיים תרבות שונה, אין ספרים דומים, מטבע דומה, מערכת

משפט אחת, מערכת דתית אחת. הם כמעט ולא שייכים לישות אחת. השליט נאלץ לשכור באדמתו

במטרה לקבל כוח. הוא נותן חלקים לברון אחד שנותן למי שתחתיו וכן הלאה. אין נתינות, אין ציבור, המלך יוצר קשרים – חוזים עם האדונים והם יגנו עליו תמורת האדמה. זהו מעין מנגנון צבאי ואדם

נותן כסף למי שתחתיו בהיררכיה. המשמעות האמיתית היא שהמלך סוחר בסמכויות השלטון שלו –

 

הפרטת השלטון. לאדם הפשוט המלך הופך לסימבולי מכיוון שיש כמות גדולה של אנשים שמעליו

שמחליטים על חייו.

 

עם תחילת הפלישות והעדר שפע, מה שנלקח מישויות פוליטיות זה השקט לעיסוק כלכלי ותרבותי והן שוקעות לדבר המינימלי והוא הפאודליזם. רק במזרח גרמניה, בכל זאת הממלכות השונות הצליחו לשמר איזושהי סוג של אחדות והיררכיה שבה למלך הייתה אפקטיביות. זה לא מקרי שמזרח גרמניה הוא המקום שהיה חשוף הכי הרבה לפלישות מצפון ודרום ושם היה ערך למלך אחד שיצליח

לגייס את ההון המשותף הן מבחינה כלכלית והן צבאית.

 

פרנקיה לא הייתה כבר ממלכה מאוחדת אחת והיא הייתה מפוצלת ל5- ממלכות שונות. בעקבות הפלישות של ההוניים מצד אחד והוויקינגים מצד שני, מתחולל סוג של מאבק וחוסר יציבות דרמטית ועולה לשלטון אדם בשם הנרי ה/1-היינריך)919-936( והוא מלך סקסוניה. הוא מצליח לשכנע את הרוזנים האחרים לתת לו להוביל את הישות של הפלישות. בשנת 933 לראשונה ישנה הצלחה

צבאית קונקרטית והנרי מנצח את ההוניים(ההונגרים.) משנת 933 הפלישות דעכו משמעותית. מי שבא אחריו הוא אוטו,)936-973( הוא מצליח לנצל את השקט שיצר הנרי ה1- כדי ליצור מעין רנסנס

חדש(הרנסנס האוטוני.)

הייתה יציבות וסדר שלטוני שאפשרו ייצור של רפורמות:

–   הוא מאכלס מחדש את אאכן ומקבל שם את הכתר בשנת .962

–   טוען שהוא ממשיך דרכה של סקסוניה ושל האימפריה הרומית הקדושה.

–    את שלטונו הוא מחלק לשתי פזות:

• מאשרר את הלגיטימציה שהוא מקבל מ5- הדוכסיות האחרות.
• הוא מתחיל במסע התרחבות – פולש דרומה בשנת 951 ופולש לאיטליה וכובש

שטחים בצפון איטליה. בשנת 955 מתחולל קרב נוסף נגד ההונגרים וזהו הקרב

הסופי והמוחלט קרב "לכפלד" והחל מהשנה הזאת ההונגרים מפסיקים להוות איום.

– סדר היום שאוטו מממש הוא שכפול של סדר היום הקרולינגי. משקף מחויבות עמוקה כלפי הכנסייה, ישנם מרכיבים כנסייתיים חשובים: ממנה מחדש את כל הבישופים ואת אבות

הכנסייה.

–    הוא מחדש את הפאר של החצר באאכן.

–   מחדש קשרים כלכליים עם ממלכות במזרח ובדרום מול איטליה.

–   הלך בעקבותיו של קרל בניסיון להתוות תיקון בכנסייה:

• הרצון לחנך את הכנסייה כדי שתתרום לגאולת הנתינים.
• לחנך את הכנסייה כדי שתהפוך להיות חלק מהבירוקרטיה של החצר הממלכתית

באאכן.

–   האקלים שנוצר בעקבות השפע הכלכלי והשקט הפוליטי מייצר מעין מומנט של תחייה

תרבותית מחודשת והיא מקבלת אופי מאוד מסוים:

• יש עיסוק מחדש של העתקת יצירות הפאר הקלאסיות בעולם העתיק.
• עיסוק במתמטיקה, גאומטריה, פילוסופיה, רטוריקה וכו.'
• ישנה הצלחה בייצור האחדה במסורת המשפטית. לראשונה ניתן לראות חיבורים

פילוסופיים על המשפט. לדוגמה חיבור אשר נקרא Decretum בשנת 1020 ע"י בורקהארט וורמס. ספר אשר עוסק בהיבטי המשפט. הספר הזה נשאר והפך להיות ספר היסוד במשפטים באירופה עד שארית ימי הביניים. כאשר יש ספר שניתן לעיין

בו, יש ייעול דרמטי של המערך השלטוני, של מערך בתי המשפט.

– ישנו גם רנסנס אומנותי. ישנן טבליות שטוחות אשר מעוצבות על כריכת ספרים אשר עשויות משנהב. ישנה דרמטיזציה של הקתדרלה שאוטו ה1- בנה במגדבורג ואוטו מוצג כאדם אשר

 

מעניק את הקתדרלה לישו. המנהיג לא סתם מחויב כלפי הכנסייה, אלא רואה את עצמו

כחלק מתוך הפנתאון הנוצרי. ישו מאפשר לו לגאול את הנתינים.

 

ניתן לומר כי שנת ה1000- היא נקודת תפנית. יש אזורים נקודתיים של שפע וריכוזיות. רוב התקופה שעד שנת ה1000- התאפיינה בפיזור, כלכלה לא מתפקדת, מנזרים. כל זאת למעט

אפיזודות(קרולינגים, ויזיגותים וכו.)' לאחר מכן יש שינויים גאופוליטיים שמובילים לשינוי דמוגרפי,

חברתי ותודעתי.