האירוע הכי חשוב בתולדות המערב הוא הולדתו של ישו. חשיבותו הוא כיצד אנשים מבינים את הזמן. הגעתו של ישו, לבישת האל בבשר הוא אירוע בעל חשיבות ברצף הזמן בעולם. אירוע זה מתועד בספר "הברית החדשה." ספר שהוא פחות על קורות אותו אירוע הולדתו של ישו אלא מלמד את קהל המאמינים כיצד לקרוא את "הברית הישנה." זהו ספר שרק בחלק קטן שלו הוא ספר היסטורי שמספר נרטיב שהתחולל ולכן המבנה שלו משקף עובדה זאת. ארבעת הפרקים הראשונים
הם ספרים נרטיבים אשר מתארים את הולדתו של ישו, קורותיו עלי אדמות, רדיפתו ע"י הרומאים, צליבתו, חזרתו לחיים והיעלמותו. יש למעשה עיסוק בדוגמות(רעיונות) ומרבית הספר נועד לסייע לנו
כיצד לפרש את הברית הישנה וכיצד לפרש כל ספר אחר.
העולם שאליו נוצרה הברית החדשה מתאפיין בכיתתיות. יש אינספור קבוצות שמזהות את עצמן כמקיימות פולחן ומגדירות את עצמן דרך אסטרטגיות של זהות. לא ניתן לדבר על דתות לפי יחסי הגומלין והבדל בין דתות. מה שיש זה מרחב
של קבוצות שנמצאות בכל מיני יחסי גומלין אחת של השנייה:
.1 יהודית – ההשפעות המרכזיות שניתן לראות במרחב היא המסורת היהודית והתנ"ך
שבאותה העת הופיע במספר גרסאות ולא רק הגרסה שבה אנו משתמשים כיום.
.2 דואליסטית – ישנן כתות(מיסטיקה) שמאמינות במאבק בין טוב ורע שמתבטאות בתופעות שאנו מכירים. האדם מגלם את המאבק בין הטוב והרוע. הדת שגילמה את הדברים האלה
היא הדת ה.Zoroastri-
.3 פגאנית – ישנן השפעות פגאנית אשר מסבירות את העולם בהתערבות אנרגטית בלתי נפסקת באמצעות אמצעים גשמיים כגון אלוהי המים, אלוהי השדה, אלוהי עיר מסוימת. ישנן
גם דתות פגאניות אשר מייחסות אלוהות לאנשים.
.4 הלניסטית – ישנה השפעה יוונית(הלניסטית) אשר עוסקת בפילוסופיה רציונליסטית.
היהדות שלפני העולם הרוחני היא דת שמתאימה לעולם העתיק.
מאפייני הפולחן בעולם העתיק
– נוטים להיות פוליתאיסטיים. הטקסטים המכוננים של היהדות מתקיימים בעולם שמבין את עצמו כפוליתאיסטי. חוקרים של אותה תקופה טוענים כי "אל" הוא שם של אחד האלים אשר
היו קיימים במרחב. לדוגמה, ישנן עדויות בתהילים ובחומש שבהן הכוח האלוהי מסביר את עצמו כקיים במרחב של כוחות אחרים. האל הישראלי מציע לאותו עם לסגוד רק לו, לקיים פולחן רק לו מכיוון שהוא החזק מכל האלים(לא שאין אלים אחרים.) לכן קיומם של אלים אחרים קיים בפירוש בתוך התורה. הנחת היסוד בעולם זה היא כי עולם התופעות הוא כזה
מכיוון שקיים מאבק בין אלים.
– התאוריה המרכזית שבגללה אדם/קהילה מחובר לאלוהיו זה בדרך של שבט גם כן בתורה יש עדויות לכך שבני ישראל היא דוגמה לכך שהאל הוא האב של בני ישראל. הקיסרים הרומים
תארו את עצמם כבני האלוהים ובחסד האל הם שולטים. ערים במידה מסוימת נתפסו כעדות שבטית, לעיר יש כמה אלים והאל הזה מדומיין כ-האב הקדמון אשר שומר ומגן עלינו. זה
מסביר איך פועלת דיפלומטיה בעולם העתיק. דיפלומטיה בין ערים לדוגמת רומא שחולש על מרחב גדול יותר. כדי שעיר אחת תסביר את עצמה ותהפוך להיות בת ברית של עיר אחרת היא שביחד הם יגדירו שהאבות הקדמונים שלהם אחים. בעצם דיפלומטיה בעולם העתיק
היא ניסיון לתת ביטוי אלוהי למהלכים פוליטיים דיפלומטיים.
זהו למעשה העולם שאליו מגיע הספר הברית החדשה.