ימי הביניים המוקדמים – התקנון של בנדיקטוס – (ספר אשר מיוחס לבנדיקטוס)

 

הוא מתחיל בהבחנה בין סוגי הנזירים. הוא טוען כי המציא, עיגן סוג חדש. הוא מונה ארבעה סוגים

של נזירים:

רעים:

 

הסרביטים – גילום של מה שרע בנזורה. הנזירים כל כך עפים על סגפנותם, נהיים גבהי לב

ויהירים. לא רק שהוא אינו נזיר, אנשים עשויים לחשוב שכך נראית נזורה. יורבגים – הם מטיילים מאזור לאזור, אינם יציבים במקום. עצם זה שהם אינם יציבים, זוהי

עדות לכך שהם עבדים של הרעב של עצמם. לכן הם צריכים לעבור ממקום למקום ולהשוויץ.

 

הרמיטים – אנשים אשר הגיעו לרמת דבקות כזאת אשר מאפשרת להם לשרוד את התופת של הבדידות. הם זכו להכשרה, למלחמה היום-יומית כנגד היצרים שלהם. הם אינם נסמכים על אף אחד והם נלחמים נגד הגוף והנפש. הבעיה איתם היא שרובנו לא יכולים להיות

הרמיטים. מי שמנסה לרוב נהפך להיות אחד מהסוגים הרעים. קנוביטים – מי מאתנו אשר מעוניין בחיי עבודת האל, דבקות ורוצה מידת סיגוף והתנזרות אך לא מסוגל לקשיי "אבות המדבר" אז יש לו מודל אחר והיא קהילה. הקהילה עוזרת לנו ועשויה לעזור לנו להתעלות בהמשך אל "אבות המדבר." דבר זה מסובך יותר ולכן יש צורך

להסדיר תקנון.

.1

 

.2

 

טובים:

.1

 

 

 

.2

 

 

קנוביטים

–   בפרק הזמן לפני חג הפסחא, על כל נוצרי להיות מסוגף. על נזיר לאמץ אורך חיים שכזה

באופן תמידי. לשם להצליח בכך הוא זקוק לקהילה. –   בשביל להצטרף לקהילת מנזר, נדרש מכל אדם לקבל על עצמו מספר שבועות(רק לאפיפיור

מותר להתיר שבועה של נזיר.)

 

 

 

 

הנזירים נשבעים ארבע שבועות:

.1  :Stabilitas יציבות. נזיר אשר נכנס למנזר מסוים לא יוצא ממנו. מי שנשאר בתוך הקהילה לא

יוצא ממנה.

.2 Conversio – :Fidelity המרת הלב אל תוך הקהילה. מבחינה פורמלית זוהי נכונות לקבל על עצמנו את העקרונות,)Chastity( פרישות, אי קיום יחסי מין. נזיר לא יכול להינשא לאשה ולכן

לא יכול להביא ילדים לעולם.

.3  :Obedience ציות לאב המנזר. לי קשה בעצמי לציית לעקרונות אשר איני מבין מה הם,

דרושה משמעת מאוד גבוהה. לכן אני נענה לתביעות אב המנזר, הוא אומר לי הכול. ההתמסרות לכוחו של אב המנזר הוא עקרון בסיס של המנזר הבנדיקטיני. יותר קל להיות

נזיר טוב כאשר יש מי שאומר לך מה לעשות.

.4  :Poverty עוני. בכניסה למנזר הנזיר משיל מעצמו את עצמו הקודם, את הרכוש שהיה לו.

 

נזירות היא חלקת נחלתם של המעטים אך המיעוט הזה מתכתב עם מיעוט קטן עוד יותר. כל אדם אשר שוקל למסור את נפשו לחיים נזיריים, נשען על המסורת של אבות המדבר. הנזורה שהייתה זמינה אליהם לא הייתה עדינה, קולקטיבית אלא המאתגרת ביותר. זהו המופלא ביותר שניתן להגיע אליו אך זה לבודדים. כן ניתן להצטרף לקהילה, להתמודד עם השדים ולאחר מכן להפוך לנזיר מתבודד. הצלחת המסגרת החדשה לא הייתה גלומה ביצירת נזירים בודדים אלא בכך שהצטרפו רבים ונשארו שם כל ימי חייהם. כל המנזרים במסורת הלטינית במערב אירופה

הם תחת המסורת של בנדיקטוס.

 

המפעל שהוא יצר, שבו האדם מוסר את אישיותו לטובת המפעל, היא שבעצם 24 שעות שלו נתונות למשהו אחר. אין רגע אחד שבו האדם נח, שהוא לא אמור לעשות משהו, לכל רגע יש

 

תכתיב. מי שמחליט בפרטני הוא אב המנזר אך יש מסגרת ברורה לאורך כל השנה. "חוסר המעש הוא אויב הנשמה." ישנו תקנון אשר מכתיב כל שעה בשעה מה יש לעשות בה, ניתן

לשרטט את יומו של הנזיר בכל רגע ורגע. יש 7-8 תפילות ביום והן מתפזרות על פני 24 שעות

של הנזיר לפי עונות השנה. בחורף היום קצר והתפילות מתכווצות ובקיץ יש יותר זמן ביניהן.