התפקיד שמשחק המנזר עבור התהליך הרוחני של הנזיר מתגלם בנוסף בארכיטקטורה של
המנזר. לב המנזר הוא החצר הפנימית – הרעיון הוא שנזיר בכל רגע נתון עטוף בעבודת האל. גם כשהוא נח, הוא מתפלל. גם בשעת האכילה, נזיר אחד מקריא את התפילה. גם בשעה
שאוכלים הטקסט הקדוש נמצא בחלל האוויר.
העבודה שנעשית היא עבודה למען הקיום של המנזר. הנזירים התהוו בזכות העובדה שאיזשהו
שליט העניק מבנה, חלקת אדמה ששייכת למנזר לנצח והם חיו מהאדמה שמסביבו. הם עובדים
את האדמה וחיים מתפוקתה. לעיתים הקהילה סוחרת בתפוקה שלה כדי לקנות דברים אחרים.
די מהר זה הפסיק להיות בשני אופנים:
.1 מנזרים הפכו להיות גופים עשירים – דרך אחת של אדם לבטא חסידות, דבקות היא להתפלל. השנייה היא לשלוח את אחד מילדיו להיות נזיר. זוהי אחת הדרכים המרכזיות של
משפחות בימי הביניים לעשות תכנון ילודה. כך באופן עמוק המשפחה נקשרת באופן רוחני למנזר. הדרך השלישית והנפוצה ביותר היא תרומה כספית למנזר, אם לקראת ימי חג דרך סחורה או תרומה של חלקות אדמה. זה יוצר מצב שבו המנזרים התחילו לצבור כמויות גדולות של חלקות אדמה. הם חלשו על יותר אדמה ממה שנדרש להם. המנזר הוא המוסד הראשון באירופה מכיוון שהוא הגוף היחיד שהתקיים באופן עקבי לארוך זמן ללא קשר למי שחי בתוכו. ההון שנצבר שייך למוסד ולא לבני האדם. זה יצר מצב בו המנזרים יכלו לתת
לאיכרים לעבוד את אדמתם עבור "שכר מינימום." .2 העתקת ספרים – זה הופך להיות התפקיד הבלעדי של המנזרים עד המאה ה12- שבה
מופיעות האוניברסיטאות. משעה שהשינוי מתחולל, שהנזירים הופכים להיות מרכז להעתקה, המנזרים הופכים להיות המרכז העיקרי של פעילות אינטלקטואלית במערב. רק במנזר עוסקים בהוגות, בפילוסופיה וכו.' הם מעתיקים את כתביהם של אבות הכנסייה, של אותו פלח צר של התרבות הקלאסית היוונית שמסתדר עם התפיסה הנוצרית. למעשה מה
שהנזירים מעתיקים משתמר ומה שלא נעלם, נמחק. זוהי תקופה עם מעט חדשנות.
סדר היום של הנזיר
נזיר הוא זה שאומר את 150 התהילים במהלך היום. זוהי עבודת השם הבסיסית של הנזיר. לא חייב
להיות סדר מסוים אך כל נזיר חייב לקרוא את כולם. לכן ניתן להבין מדוע חשוב לכתוב ספרים.
הספרים שהם כותבים עבור עצמם הוא הסידור למעשה.
הרכוש הפרטי
אדם צריך להכיר בכך שרכוש אינו שייך לו באופן אישי וזרימת ההון עוברת דרך אב המנזר. זאת מכיוון שלנזירים אין חזקה על כלום, אפילו לא על גופם ועל רצונם האישי, הם מסורים באופן מוחלט
לאב
המנזר.
ההיסטוריה החברתית של המנזר המנזרים התחילו כעבודת מופת, התקיימו באופן מנותק ואוטרקי. ישנה התמסרות לאב הקהילה מתוך הרעיון שהיא תאפשר לנזיר להוציא מנפשו כל יסוד אחר. דבר זה לא נשמר הרבה זמן, ככל שהשיטה צברה פופולריות כך יותר אנשים רצו לתרום למנזר וייחסו לו חשיבות. המנזרים הפכו להיות מוסדות עשירים. כאשר יש גוף כ"כ חזק אשר שולט על הייצור, הנתק בין משפחות האצולה למנזר הוא פורמלי. חצי ממשפחות האצולה נמצאות במנזר, אב המנזר הופך להיות בעל כוח ויש
כמה משפחות ששולטות בהון. המנזר שהיה אמור להיות גוף מנותק – הופך להיות כמעט הפוך. לא היה מקום שבו ישנה נצרות ואין מנזר. הרבה אבות מנזר ראו לעצמם משימה להקים מנזרים
בחזיתות הרחוקות של אירופה ולכן המסורת הנזירית הקיפה את כל המסורות המערבית – לטינית.
