מאמר מיוחד – על ניצולי השואה חלק ח'

נאומו של יצחק צוקרמן בכנס הציוני בלונדון (תעודה:)

– הסתכלות על העתיד: הדבר החשוב בנאומו של צוקרמן הוא העתיד. הוא לא מדבר על תקופת השואה אלא על מה שעתיד לבוא כעת. הוא יכל לבחור לספר מה קרה עד 45 אך בוחר להתמקד

בתקופה שמ45- ואילך (מה שמבדיל אותו גם מאבא קובנר.) הוא מפנה את כל דבריו לתקופה של אחרי ולתקופת הבנייה. הוא מתמקד בהחלטה מודעת לא להרוס את המפגש הראשון כי בתוכו האש בוערת בנושא הזה. עם זאת, הוא מדגיש כל הזמן את זה שעשו הכל לבד בכוחות

עצמם בלי סיוע מהארץ.

–   קשר טעון: בנאומו הוא פונה אל האליטה מהיישוב, האבות הרוחניים: בן גוריון, שרת, טבנקין.

על אף שהדמויות הללו היו נשגבות, יש משהו טעון מאוד בשל הקשר שנותק עם הארץ.

–    אחים ואחיות: צוקרמן מדבר בלשון של אחים ואחיות – מושג של משפחה, ארץ ישראל היא

הבית ושם יש את האחים והאחיות של הניצולים. –  גוף ראשון רבים: הוא מדבר בגוף ראשון רבים, כלומר לא מדבר בשם עצמו אלא בשם שארית

הפליטה כגוף שיש לו חוט שדרה משותף והוא נושא דברם.

 

– אין מילים: אי אפשר לתאר במילים את מה שעברנו, אין מילים בשפה בשביל להסביר זאת. בכך מוסבר גם הקושי של חלק מהניצולים שלא רצו לדבר כאשר הגיעו לארץ. היה קושי לבטא את

הדבר הזה שעברו במילים של היומיום, אלא אם אתה משורר. מה שכן, הוא מתאר את מה

שעברו בשימוש במילים דם ומוות, זה מה שעברו, לא חיים ולא ציונות. –    חיי כיסופים: רובם המכריע של ניצולי השואה חיים בכיסופים לארץ ישראל. עובדה זו יכולה

לשמח מאוד את היישוב היהודי שחושב שאין יותר עם יהודי.

–    היפוך תפקידים היסטורי בין היישוב לגולה: עד מלחמת העולם השנייה היישוב ניזון מהגולה,

עכשיו תפקידם לקלוט את הניצולים.

–    הרעיון הציוני:  מה שהחזיק ונתן משמעות לקבוצה זה הרעיון הציוני. המרד היה פרי העשייה

של תנועות הנוער החלוציות. (על אף שגם הייתה תנועה לא חלוצית שעשתה מרד כמו הבונד.)

–     הצדעה ללוחמים:   עושה אבחנה בין אלה שלחמו ונפלו בקרבות לבין עניין המוות שאליו לא

נכנס. מבקש להצדיע לגבורה ולהרואיות.

–    תיתכן שואה נוספת: ייתכן המשכם של הנאצים.

– סוגיית הרזרבה: צוקרמן אומר שיש רזרבה. אם יעלו 1000 חלוצים כל חודש יש על מי לבנות. – העדר קונטקסט המלחמה: התיאור של צוקרמן על מה שקרה ליהודים הוא מנותק מהקונטקסט של מלחמת העולם השנייה. היהודים לא מושפעים ממהלכי המלחמה, הם חיים סגורים בתוך

עצמם. בסיפור היהודי מתמקדים בעיקר בלוחמים ובסיפור הפולני. –     לאן פניו מופנות: מבטו של צוקרמן הוא חזרה לכיוון פולין, לדאוג למי שנשאר בפולין. צוקרמן

צריך ממנהיגי היישוב כסף ועזרה. הוא בא עם בקשות קונקרטיות ליישוב.

מכתב מלונדון 21.8.45 (תעודה🙂 במכתב רואים רמז לנושא המאבק על זיכרון המרד, למי ולאיזו תנועה

שייך מרד הגטאות. זה מתקשר לסוגיית הרזרבות שכל תנועה ניסתה לדאוג לרזרבה של התנועה של עצמה. המריבות על הרזרבה בין התנועות דרור, מפא"י, השומר הצעיר והתנועה המאוחדת והפיצוץ שלה, מראה על האוקיינוס הגדול שמפריד בין אנשי ארץ ישראל לניצולי השואה. אנשי הארץ מתעסקים ברזרבה במקום

להתעסק במה עבר על ניצולי השואה.