מאמר מיוחד – על ניצולי השואה

שארית הפליטה

ביום סיום המלחמה, על אדמת גרמניה היו 13 מיליון עקורים מכל המדינות. רובם הגדול משת"פים של הגרמנים. מתוכם היו 60,000 יהודים (הניצולים האחרונים מצעדות המוות.) על אדמת פולין יש 80,000 יהודים

מתוך 3,500,000 שהיו בתחילת המלחמה.

יהודי פולין משתחררים לפני סיום מלחמת העולם השנייה החל מפברואר .44 קבלת הפנים של הפולנים היא של שנאה בשל האנטישמיות המובנית בשיח הפולני שהתחזקה בהשראת הנאציזם. בנוסף, יהודים רבים דרשו לקבל חזרה את הרכוש שלהם ונענו בסירוב. תקריות אלימות ואנטישמיות חוזרות על עצמן. ליהודי פולין ישנה

תחושה שאין יותר בית. עולות שאלות רבות של מה עושים כעת. הדיונים על כך יתבצעו בסמינר לובלין.

סמינר לובלין: הברור הראשון של מה עושים אחרי השואה נערך בשלהי נובמבר 44 בעיר לובלין. לובלין היא הבירה הזמנית של פולין עד שחרור ורשה בינואר .45 חלק גדול מהניצולים מתרכזים בלובלין, כולם בנקודת אפס של ייאוש עמוק, הם מחפשים אחד את השני. מתקיים שם מה שההיסטוריונים מכנים "סמינר לובלין" בו מתקיימים דיונים רבים סביב השאלה מה עכשיו. התשובה נובעת מהגדרת המצב שכל אחד מגדיר אותו אחרת. כל אחד מגדיר את המצב ביום השחרור על פי מה שקרה לו, למשפחתו ומה החינוך שקיבל בבית לפני השואה. בסמינר לובלין היו כ7,000- יהודים, אך עיקר הסמינר מתקיים מול אבא קובנר ויצחק צוקרמן

כמייצגים של שתי קבוצות.

אבא קובנר: יליד ,1918 ראש המחתרת בגטו וילנה, איש השומר הצעיר, משורר, סופר, לוחם, מייסד בית

התפוצות,  מייסד המוזיאון ביד מרדכי, מייסד מורשת גבעת חביבה. איש מרכזי בעיצוב זיכרון השואה בישראל.

היה קומוניסט אך הרבה מאמונותיו עברו טלטלה. היה הצעיר מבין מנהיגי ניצולי השואה, בן 21 במלחמה.

למד פילוסופיה וספרות.

קובנר  וצוקרמן במהלך המלחמה – הבדלים מרכזיים:

–  צוקרמן: עבר את מרד גטו ורשה, התחבר אצל נוצרים בוורשה הכבושה, המרד הפולני, הבריחה לבריה"מ והחזרה להיות עם הילדים והנוער בוורשה. היה מבוגר בשנתיים מקובנר. היה נערץ על

ציבור שארית הפליטה עו בימי המלחמה וגם על הציבור הישראלי. הוא ניהל את הצעירים בגטו מ- 1940 עד 1943 ומקיים תהליך חינוכי. איש תנועת דרור. למד חינוך, איש פרגמטי ויובשני, חסר פאתוס(לעומת קובנר.) הוא רואה תמונה מורכבת. המחשבה שעתיד מגולם בעתיד הצעירים הייתה בלב הוויתו ולכן הוא חוזר מהבריחה שלו מהמזרח לגטו ורשה ועוסק בפעילות חינוכית עד שאין יותר צורך בפעילות חינוכית. הוא שותף להקמת המחתרת – הארגון היהודי הלוחם. השתתף במרד גטו

ורשה.

–  קובנר:  נמצא בווילנה.  בתחילת המלחמה  וילנה הייתה תחת כיבוש סובייטי ואחריו כיבוש גרמני.   הכיבוש הגרמני מגיע יחד עם ההחלטה על  הפתרון הסופי. מהרגע שהגרמנים נכנסים,  ישר הורגים את כולם, ללא גטו, הורגים את כולם מהרגע הראשון של הכיבוש הגרמני. שונה ממה שעוברים יהודי

ורשה. מהרגע שהחלו לרצוח יהודים הייתה מחתרת יהודית שיצאה ליער. אבא קובנר רוב חייו היה

איש מחתרת פרטיזני.

מתוך ההתנסות השונה של קובנר וצוקרמן, כך גם תשובותיהם שונות לשאלה 'מה עכשיו?' ומה הם דרכי הפעולה. קובנר וצוקרמן היו שייכים לתנועה הציונית (השמור הצעיר ודרור הן תנועות ציוניות) לכן עולה גם השאלה מה עם ארץ ישראל – עכשיו או לא? האם יש בכלל עוד עם? האם נשאר עוד מישהו? האם המצב אופטימי או פסימי? האם יגיעו עוד אנשים או שאנחנו אי בודד ששרד? האם נדרשת נקמה? האם צריך כבר

עכשיו ללכת להתאחד עם אחינו בארץ ישראל ולדאוג למדינה?

הביוגרפיות השונות של קובנר וצוקרמן מביאות לויכוח הגדול בסמינר לובלין. ההסכמה בינהם היא רק על דבר אחד – יש אידיאולוגיה אחת שעמדה במבחן השואה והיא הציונית ויש בכוחה גם למנוע את הפחד מהייאוש. המהות של הציונות הוא ללכת לארץ ישראל. הוויכוח בינהם הוא על מתי ללכת לארץ ישראל. קובנר

אומר עכשיו וצוקרמן אומר שעדיין לא.