מדוע המאפיינים האלה הולכים ומתחזקים? מדוע נוצרת מעין הויה שמחזקת את עצמה כל הזמן?
- משתנים בלתי-תלויים: שינוי בכלכלה, הגירת הקבוצות החזקות, חוסר סנכרון בין מקום
העבודה למקום המגורים, הגירת הקבוצות החזקות, התוצאות הפרודוקסליות של התנועה
לזכויות האזרח.
- פתולוגיה חברתית של הגטו: אבטלה, משפחות חד-הוריות, לידות בגיל מוקדם, עוני קיצוני
והישענות על מדינת הרווחה, היעדר מיומנויות תעסוקתיות.
- בידוד חברתי: גורם מתווך בין הגורמים לתוצאות. נוצרים כיסים שבהם כל האוכלוסייה חיה
בעוני קיצוני והתנהגויות שבשכונות מעורבות נתפשות כלא הולמות מוטמעות בתוך
האוכלוסייה. לא רק שהאנשים האלה חיים בסביבה מאוד הומוגנית:
o אין להם דגמים מתפקדים אלטרנטיביים, הם גדלים בסביבה בה כמעט נורמטיבי
להיות מובטל. הם חיים בסביבה בה לא קיימים דגמים תפקידיים שנותנים לאנשים
אפשרות לדמיין מצב בו הם יוצאים ממצבם. o רשתות חברתיות הן מאוד חשובות כדי למצוא עבודה, ואם הרשת היא מאוד
הומוגנית – אין לאנשים מי שיפנה אותם, ימליץ עליהם או ייתן להם טיפ איפה יש
משרות פנויות.
מכיוון שהזדמנויות התעסוקה של האנשים האלה הולכות ומתמעטות ואנשים בכל זאת צריכים להתפרנס ממשהו, הם פונים לעסוק בסחר בסמים, כלכלה שחורה, זנות וסרסרות. בכך, נוצרת כלכלה אלטרנטיבית. מהכסף השחור הם בונים רשת רווחה אלטרנטיבית ועוזרים לקהילה )זה לא
מופיע אצל ווילסון.( יש לציין שמערכת הערכים שלהם אינה שונה, אלא ההתנהגות שלהם. זה קורה
כי מרווח ההזדמנויות שלהם הוא מאוד צר.
מה מבחין בין מעמד העוני לבין אנשים עניים אחרים?
לא כל מי שעני הוא חלק ממעמד העוני. מעמד העוני מאופיין על ידי:
- מיקום כלכלי שולי.
- זיקה חלשה לשוק העבודה.
- בידוד חברתי.
מעמד העוני מוגדר על ידי שילוב בין שלושת המאפיינים האלה, כאשר הבידוד החברתי מעצים את
שני המאפיינים האחרים.
הסבר מעמדי לעוני
ניתוח מעמדי לעוני במאמרו, טוען רייט כי יש מרכזיות למעמדות החברתיים בהבנת וניתוח העוני. כדי להראות זאת, הוא מתאר ארבע גישות להסבר העוני: גישת הנחיתות הגנטית, לפיה העניים הם עניים עקב פגם טבוע
שמשפיע על האינטליגנציה שלהם; גישת העוני כתוצר-לוואי של תכונות אינדיבידואליות מותנות, שרואה את הסיבה לעוני בתכונות מותנות או מקריות של יחידים שהופכות אותם ללא מסוגלים לתפקד באופן יעיל בחברה – והן תוצר-לוואי של תהליכים חברתיים ותרבותיים; גישת העוני כתוצאה מסיבות חברתיות, שמסבירה את העוני בטבעו של מבנה ההזדמנויות, ולפיה הפתרון הוא השקעה בהקניית מיומנויות וחינוך לצד הרחבת מדינת הרווחה; וגישת העוני כתוצאה ממאפיינים הטבועים במערכת החברתית, שגרסתה הבולטת מזוהה עם המרקסיזם, וסוברת כי העוני נוצר על ידי
הדינמיקה של הניצול המעמדי בחברה הקפיטליסטית.
הרעיון המרכזי של הניתוח המעמדי של העוני הוא שבחברה הקפיטליסטית ישנם שחקנים בעלי עוצמה ופריבילגיות, להם עניין פעיל בשימור העוני. העוני הוא לא רק תוצר-לוואי של רדיפתם אחר אינטרסים חומריים, אלא תנאי הכרחי למימושם. לפי רייט, ה״ניצול״ הוא מושג מפתח להבנת
היחסים המעמדיים שמתקיימים בין מעמד בעלי אמצעי הייצור ומעמד הפועלים, להם אין בעלות על אמצעי ייצור. הוא מגדיר שלושה קריטריונים לקיומו של ניצול: הרווחה החומרית של המנצלים תלויה במחסור חומרי של המנוצלים, הדרת המנוצלים מבעלות או שליטה על אמצעי ייצור ותרגום ההדרה
להפקעת פירות העבודה של המנוצלים על ידי המנצלים, מה שמכונה ניכוס ״הערך העודף״.
במאמר, מתבצעת הבחנה בין ״דיכוי כלכלי״ לבין ״ניצול״, שההבדל המרכזי ביניהם הוא שביחסים נצלניים המנצל זקוק למנוצל כי הוא תלוי בעבודתו. בהתאם לכך, רייט טוען כי יש לחלק את העוני
לשתי תתי-בעיות: עוני שמתרחש בתוך יחסים נצלניים, ועוני שמתרחש על ידי דיכוי שאינו נצלני.
הראשונה תואמת למה שמכונה בשיח הציבורי ״העובדים העניים״, והשנייה ל״מעמד העוני״. טענתו המרכזית של רייט היא שכדי להבין באופן מלא יותר את טבעו של העוני, יש לראות אותו כתוצאה של רכיבים הטבועים במערכת החברתית. לדבריו, הגישות האחרות אינן שלמות מכיוון שכל אחד מהפקטורים שהן מציעות קשור למבנה המעמדי הבסיסי. הוא מדגיש כי כל עוד אנשים בעלי כוח ופריבילגיות משתמשים בכוחם כדי לשמר את המצב הקיים, הצעות לרפורמות להפחתת העוני לא יצליחו. לטענתו, העוני יכול לפחות בארצות הברית רק דרך הפעלת לחץ עממי שיאתגר את
המעמדות הדומיננטיים.
