השסע הרחב ביותר בחברה הישראלית לפחות בעשרות שנותיה הראשונות. שוחט מתארת את השסע הזה כמשמעותי ביותר למדינה שעיצב את דפוסי המפגשים בארץ בחמישים שנותיה הראשונות. יש האומרים שהיום השסע הזה נחלש והשסע המרכזי הופך להיות השסע הדתי. עדיין ישראל חברה מאוד אתנית לכן השסע המזרחי לא נעלם לחלוטין.
ממה מורכבת חברת מתיישבים:
- מייסדים – לרוב לוקחים את רוב העוצמה, בעיקר בהתחלה
- מהגרים – מגיעים כשהגיאוגרפיה והמוסדות כבר פתוחות לכן האפשרות שלהם להשתלב מצומצמת.
- ילידים – הקבוצה שהייתה שם קודם אבל הובסה. למייסדים יש בעיה איתם כי לילידים יש תביעת שייכות על המקום.
- זרים (סטודנטים חדשים, מהגרי עבודה וכד'.
בישראל המתח בין המייסדים למהגרים מאוד גדול. המהגרים היום מהווים קבוצה גדולה יותר מהמייסדים. האתגר של האליטות בישראל גדול יותר מהאתגרים של אליטות במקסיקו או בארה"ב. בנוסף, באמריקה הלטינית או בארה"ב רוב המהגרים מגיעים מאירופה. בישראל המהגרים מגיעים מהמזרח – יש פה פגישה של מזרח ומערב שכמעט ולא קיימת במדינות אחרות. קבוצות מהגרים בישראל בשנים האחרונות מתחילות להתעצם – קבוצות מזרחים ורוסים למשל.
המאמר של אלה שוחט מדבר על הסללה מהממסד של מזרחים. היא מראה איך מזרחים הרגישו גזענות לא פעם כלפיהם. מדיניות "כור ההיתוך" שרצתה ליצור יהודי חדש, צבר. ניתן למשל לראות את זה בילדיו של סאלח שבתי בסרט. שוחט מדברת על הבחנה אתנית ממסדית בין מזרחים לאשכנזים.
המאמר של קימירלינג מדבר על כוח פוליטי, למזרחים בישראל שנים רבות לא היה כוח פוליטי. לתנועה הקיבוצית היה כוח פוליטי מאוד חזק לאורך השנים. רק משנת 72 מתחילים להיכנס חברי כנסת מזרחים לכנסת ולבטא גם כוח פוליטי עבורם. יש את ש"ס שמהווים תנועת מחאה מזרחית שמצליחה להיכנס לכנסת בכוחות גדולים. קימרלינג מדבר על הפער ומודה שקיים. הוא זוקף לזכותם של האוחו"סלים לא מעט דברים חיוביים שבזכותם המדינה התפתחה. הוא מגיע מהממסד האקדמי ומדבר על הגמוניה אשכנזית.
במאמר של צפדיה ויפתחאל מדברים על ההבדלים בין פוסט ציונות לניאו ציונות. הפוסט ציונות יותר מתחברת לאופי הדמוקרטי של המדינה והולכת לכיוונים גלובליים, שוויון זכויות וכד' וניאו ציונות יותר מדגישים את האופי היהודי של המדינה בהקשר של רוב יהודי והחיים של יהודים בתוך המדינה.
המאמר של כהן וליאון מדבר על גיבוש המעמד הבינוני המזרחי. ככל שהמצב של הילדים של המזרחים שעלו מתייצב הם מצליחים לייצב את מצבם הכלכלי ולעצב לעצמם תרבות וזהות מזרחית. למאמר הזה נכנס המרחב – המזרחים הצליחו להתייצב כלכלית ועברו לשכונות טובות יותר ומי שהחליף אותם הם עולים חדשים יותר (אתיופים ורוסים).
מבחינה גיאוגרפית יש לא מעט הבדלים בין מרכז לפריפריה. הקיפוח מתבטא גם בצורה גיאוגרפית. רק בתל אביב נמצאות היום 50% מהמשרות בישראל, באזור המרכז בכלל זה עולה ל70%. העניין של לצאת ולפתח את עצמך אצל צעירים תמיד הולך ביחד עם לעזוב את העירייה הקטנה או העיר הקטנה ולעבור למרכז שמלא באפשרויות.
מבחינת זיכרון בחברה רב תרבותית אי אפשר לומר על זיכרון מסוים שהוא יותר חשוב מאחר. לכן היום יש קולות שקוראים להשמיע את הזיכרון של יהדות המזרח וקמה ועדת ביטון.