לאחר התבוסה של צרפת, נכבש החלק הצפוני וקצת מהדרום ע"י משטר וישי. משטר זה קם בדרך לגיטימית והאידיאולוגיה שלו היא שיתוף פעולה עם הגרמנים. לא מדובר במשטר בובות, יש לו הרבה מאוד אוטונומיה. המשטר התנגד לערכי הרפובליקה, כלומר ישנה התנגדות רבה לערכי המהפכה הצרפתית. בחינוך אליו המשטר מכוון יש ניסיון למחוק את עברה של צרפת. משטר וישי מתייחס
לרפובליקה כמשטר חסר כוח, הם עושים דה- לגיטימציה לדמוקרטיה. משטר וישי מאשים את הרפובליקה השישית והתרבות הנהנתנית שייצג במה שאירע לצרפת. משטר וישי מעודדים את חזרתן של הנשים לתפקידיהן המסורתיים כאימהות ורעיות. מעבר לכך משטר וישי עוין כלפי זרים, בניהם יהודים ואף נוקט בפעולות אנטישמיות. מדובר במשטר בעל מאפיינים
פאשיסטיים. המשטר מאופיין בחיבה גדולה לכנסייה ומדבר פעמים רבות בשפה מאוד נוצרית המצב הוא שאנשים חים בצרפת שמחולקת לשניים כאשר קשה מאוד לעבור אל הצד השני של
הגבול. משטר וישי מנסה להקל על המעבר בין הצדדים מה שלא ממש מצליח. אחרי 42' ישנן פעילות התנגדות רבות, הטריגר לכך הוא שכבר ניכר כי ניצחון הגרמנים לא בטוח כמו
שהיה נראה בעבר- כלומר למתנגדים יש תקווה להמשיך בפעולות התנגדות. חיי היומיון תחת הכיבוש: ניכר כי כמות המזון הנצרך עבר צמצום מהותי בין 38 ל.44 ניכר כי מציאת מזון האופן מספר הייתה כרוכה במאמץ גדול. מחירי המזון גם הבסיסיים ביותר היו נמכרים בשוק
השחור במחירים גבוהים בהרבה, כך שהעשירים יכלו להרשות לעצמם כמות מזון גדולה יותר. מראיונות של נשות שבויים רואים כמה היה מחסור בדברים בסיסיים שהוביל לחולי ורעב. קשיים אלו
יצרו מעגלי תמיכה נשיים וחברות אמיתית. סטנלי הופמן הבחין בין שיתוף פעולה לא רצוני שנובע מצורך הישרדותי לעומת שיתוף פעולה רצוני שהביע שאיפה לשפר את המעמד ואת המצב הכליכלי הפוליט )בעיקר בשנתיים הראשונות בהן היה
נראה כי גרמניה תנצח, מי שרצה תגמול בעולם החדש שנבנה- שיתף פעולה עם הגרמנים.(
מה שמאפיין את הפשיזם בצרפת זה שהוא אף פעם לא הצליח לייצר מנהיג רציני לאורך זמן. מי שהיה ידוע כמשתף פעולה זכה ליחס עוין מצד המחתרת, חלונות משרדיהם רוסקו. שליש ממשתפי הפעולה היו בעלי עבר פוליטי כלשהו כאשר רובם היו חלק מהמחנה הימני קיצוני. מדובר באנשים אופורטוניסטים אשר רצו לזכות בתגמול מהגרמנים והם נחשבו לאאוטסיידרים בחברה
הצרפתית. משתפי הפעולה היו נתונים בתלות מוחלטת בנאצים בעוד אלו ניסו להחלישם.
שיתוף פעולה של אנשי רוח:
– לואי פרדיננד סלין- כתב את "מסע אל קצה הלילה" ספר שיוצא נגד מלחמות, סוציאליזם
וקפיטליזם, לאחר כתיבת הספר שינה את עמדותיו והפך להיות אנרכיסט ואנטישמי.
דריאו לה רושל- ערך כתב עת בחסות גרמנית. טען כי הוא לא רוצה לחיות בעולם ללא
רובר ברזיליאק- אהב את ההשתייכות לחבורה, סבר שהחיים אינם שווים לאחר גיל .30 קרא
–
נאצים.
–
לחיסול קומוניסטים ויהודים.
גישות שונות של אמנים ואינטלקטואלים כלפי הכיבוש הנאצי:
– פבלו פיקאסו- לא נטה לשום צד. צייר את גרניקה
– פייר קלודל- כתב שיר על פטה ולאחר מכן על דה גול, לכן נחשב לזיקית
– עורכי ANNALESלה פבר ובלוך )שהיה יהודי-( צונזרו ע"י הנאצים
– אלבר קאמי- נדרש להוציא מאחד מחיבוריו איזכור של קפקא.
היו הרבה סיטואציות שכל פעולה הכי פשוטה וניטרלית הייתה יכולה להתפרש באופן שלילי ע"י
משטר הכיבוש.