אנחנו רגע לפני ערב יום העצמאות, רגע לפני החגיגות המטורפות שיחולו בכל רחבי המדינה, וכמה קלאסי זה, לחגוג עצמאות, רגע אחרי שהגיעו החיסונים, התחלואה ירדה (כמעט ונעלמה) וההגבלות הופסקו. לחשוב שרק לפני שנה וקצת, ישראל (ביחד עם רוב העולם) נכנסה לתקופה שהיא לא הכירה (כמו רוב העולם) ולמרות התקווה שתמיד נמצאת אצל הישראלים, לא ידענו עוד כמה זמן נצא ממנה, מה שכן וודאי, זה שאף אחד לא תיאר שזה יגמר יחסית כל כך מהר.
כמה מהר אתם שואלים? תראו, אנחנו לא ניכנס להיסטוריה ולכמה זמן בדרך כלל לוקח לפתח חיסונים, הרי העולם מתקדם והיינו עדים לשיתוף פעולה ולתקדים הרפואי הגדול בהיסטוריה, אבל בשביל להסביר כמה ישראל הקטנה, נמצאת בפער מעל כל השאר, אז מלבד העובדה שישראל היא המדינה הכי מחוסנת בעולם, בפער ענק מהשאר (נכון ל14.04 בישראל מחוסנים כ5 מיליון תושבים המהווים כ55% מהאוכלוסיה, לעומת ארה"ב, שהיא השניה הכי מחוסנת, העומדת על 22.6% - פחות מחצי ההישג הישראלי).
בנוסף, ישראל עברו שלושה סגרים, ולפי מצב התחלואה הנעלם (מקדם הדבקה של 0.73), כמויות מחלקות הקורונה שנסגרו וכמות הנדבקים היומית הנמוכה (199), זהו כנראה היה הסגר האחרון (טפו טפו טפו). לעומת זאת, לפני שבועות בודדים, גרמניה ואיטליה חזרו לסגרים כאשר באיטליה (אחת המדינות המוכות של מגפת הקורונה), זה הגיע למספר שיא של מעל 25,000 נדבקים ביום! וגם נכון לעכשיו, בתאילנד הם נכנסים לגל תחלואה לא מלבב.
בחרנו לרכז את הדברים שהכי היו חסרים לנו ועכשיו הם נגישים לנו ומתקיימים באותו האופן שהיו לפני מרץ 2020 (תקופת התחלואה והסגר הראשון), כדי להמחיש כמה הניצחון שלנו על הקורונה (כמעט) הושלם.
אין יותר מועדונים
כמה מילות השיר של עדן חסון, היו מדויקות בהרגשה שלנו. למרות שנושא השיר בכלל לא היה קשור לקורונה ונכתב ובוצע הרבה לפני שידענו על קיומה, דווקא בתקופת הסגרים, השיר (הנהדר) שלו קיבל משמעות נוספת והוא המחיש לנו איך המותרות בחיינו הוא למעשה מצרך בסיסי. וכאשר אנחנו אומרים מועדונים, הרשו לנו להכליל גם את הברים, הדאנס ברים הפאבים ואולמות האירועים. כמו המשפט המפורסם: "אתה מעריך דברים רק אחרי שאתה מאבד אותם", כך גם הצורך הבסיסי לשבת עם חברים, לשתות בירה ולפטפט על אה ודה, הרגיש את המשקל שלו בחסרונו.
עצם העובדה שאנחנו נצא היום לחגוג (וכבר חודש אחורה) למדינתו יומולדת, ונציף את הפאבים, ברים והמועדונים השונים ברחבי המדינה, בהחלט ממחיש את הניצחון שלנו על פני המגפה הארורה.
כמו כן, אליהם מצטרפות המסעדות, שהיו הנפגעות הכי גדולות של המגפה ולצערנו, גרמו לקריסה כלכלית אצל עשרות אלפי עסקים בישראל שנאלצו לסגור כתוצאה מהמשבר הכלכלי שנוצר (שעדיין מקרין עלינו) וכמו כן, גם הובילו לפיטורים מאסיביים ויציאות לחל"ת בלי אור בקצה המנהרה. התקופה הזו, היא בהחלט האור שהמסעדנים חיכו לו כל כך הרבה.
מה קורה עם ההופעות?
כמה פעמים נשאלה השאלה הזאת במהלך התקופה הארורה הזו? תחום הבידור הוא התחום השני הכי נפגע כתוצאה מהמגפה שהובילה לסגרים, נהלים והגבלות שמנעו מהן להתקיים. מרצים, סטנדאפיסטים, זמרים, נגנים, שחקנים וכל אנשי ההפקה מסביב, כולם נאלצו להפסיק את חייהם ולנסות להמציא את עצמם מחדש (חלקם השתמשו בזום, חלקם עברו להופעות בטלוויזיה) או כמו רוב המדינה, להיכנס לתקופה חשוכה שאף אחד לא יכול (או לא רוצה כתוצאה של חוסר אחראיות) להגיד להם מה יהיה מחר?
בשביל שתבינו כמה הדבר הזה היה נוראי, אתם צריכים להבין שאמנים שאינם ממצאים את עצמם ואינם מביאים את עצמם והאמנות שלהם לידי ביטוי, נרקבים בתוך עצמם ועלולים להיכנס לדיכאונות, חרדות ואף מחשבות אובדניות. כמובן שזה לא מפליא שגם ברגע שהאמנים קיבלו איזשהו היתר, למרות שהיה מלא במוגבלויות, נולד אצלם האושר מחדש והם החזירו לעצמם את האור שמהווה הניצחון שלהם על הקורונה.
איך שורדים את הזוגיות?
ללא צל של ספק, תקופת הקורונה היתה מבחן לכל הזוגות, בארץ ובעולם. אנחנו לא נרחיב על הדברים השליליים שגררו איתם השילוב של זוגיות וקורונה, אבל מלבד אחוז הפרידות הגבוה, בקשות לגירושים ועליה בנושא אלימות כלפי נשים, רק הבהיר לנו כמה הסיר לחץ שהיה לנו בבית, השפיע על כל אורח החיים שלנו. מה שכן, ראוי לציין, זה שזוגות אשר עברו את תקופת הקורונה, עברו מבחן מאוד גדול ביחס לזוגיות שלהם, ואם הצלחתם לעבור את בשלום ובהצלחה, כנראה שאתם נמצאים עם הבני הזוג הנכונים לכם.
חלק מהפעילויות שציינו, השפיעו על תפקוד הזוגיות, כמו עניין המסעדות, הברים וכל מקומות הבילוי בעיקרון, אבל ישנם זוגות שתקופת הקורונה היתה להם אחרת מאיך שזוגות בדרך כלל קיבלו (או לא קיבלו) אותה. זוגות פוליאמורים, לדוגמה, שנוהגים לעשות חילופי זוגות, נקלעו לקשיים אחרים ממה שזוגות "רגילים" נקלעו אליהם. במידה ומדובר בזוג ותיק בתחום, אז אולי היה להם קשר עם זוג נוסף בלבד ואז פעילות הסווינגינג שלהם, לא נפגעה, לעומת זאת, זוגות שרק התחילו עם הז'אנר, אינם היו יכולים לממש את עצמם בגלל שלא התקיימו מסיבות סקס ומפגשי מינגלינג בגלל המגבלות השונות.
איפה הניצחון שלנו?
יש פתגם שאומר: "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" והכוונה של הפתגם הזה, היא שאת "התמונה הגדולה" אנחנו מרכיבים מהרבה "פיקסלים". את הניצחון שלנו על הקורונה אפשר להרגיש בדברים הקטנים האלו שהיו חסרים לנו, אם זו ישיבה קטנה אחרי העבודה לאיזו בירה עם חבר ושיחת נפש, אם זה לצאת עם החברה לאיזה סרט חדש שיצא לקולנוע, אם זה ביקור משפחתי של סבא או סבתא או אפילו ההרגשה של ללכת ברחוב ולנשום בצורה רגילה (מה18.04 כנראה שיבוטל גם חוק עטיית המסכות).
כשאנחנו לוקחים את כל הדברים הקטנים הללו, אלו שבעיקר היו מובנים לנו מאליו, ומחברים אותם למכלול אחד, אחרי שלמדנו להעריך אותם רק אחרי שהם נלקחו מאתנו, אז אנו מרגישים את הניצחון הזה. זה ניצחון עצמי, זה ניצחון משותף וזהו ניצחון של החיים. אז להבא, כדי להרגיש את הניצחון שלנו, אתם צריכים להתמקד בפרטים הקטנים, ה"שוליים", אלו שלמדנו להתגעגע, לכבד ולהעריך, אחרי שנלקחו מאתנו. לניצחון האישי שלנו, להבא, אנחנו לא נצטרף מגפה עולמית, אנחנו נצטרך רק להסתכל על עצמנו.
