אוסקר לואיס – תרבות העוני
במאמר, לואיס מציג שתי הערכות מנוגדות של העניים: האחת מתארת אותם באופן חיובי – כנמרץ, עצמאי
ונחמד, בעל יכולת לעזרה עצמית, מנהיגות וארגון קהילתי; ואילו השנייה מציגה אותו באופן שלילי – כאלים, רשע ופושע, ומודגשות ההשפעות ההרסניות של העוני על האופי של האינדיבידואל והצורך להשאיר את
השליטה על פרויקטים של עוני בידי סמכויות חוקתיות.
הוא טוען שאחת הסיבות להבדלים הוא חוסר היכולת להבחין בין עוני לבין ״תרבות העוני״ – מודל קונספטואלי המתאר תת-תרבות של העולם המערבי, שהיא בעלת מבנה ורציונל משלה, צורת חיים שעוברת מדור לדור. מדובר בתרבות המספקת לבני האדם דרך חיים, כלים לפתרון בעיות ומשמשת כמנגנון
להסתגלות. לטענתו, מדובר בסגנון חיים חוצה גבולות ותרבויות, והראיה לכך היא שבכל מקום בו תרבות זו
מתרחשת המשתתפים הפגינו דמיון במבנה המשפחה, ביחסים הבינאישיים, בערכים ובדפוסי ההוצאות.
לואיס טוען שמושג תרבות העוני יכול לסייע בתיקון אי-הבנות ששייכו דפוסי התנהגות של קבוצות אתניות,
לאומיות או אזוריות כייחודיים לאותן קבוצות.
לפי לואיס, המעמד הדומיננטי קבע נורמות המעריכות חסכנות וצבירת אושר. מעמד זה מאמין באפשרות של ניעות מעלה ובעיניו מצב כלכלי נמוך הוא תוצאה של אי-התאמה אישית ונחיתות. כתוצאה מאי-עמידה בתנאים, החלה להתפתח בקרב חלק מהעניים תרבות עוני. מדובר למעשה בהסתגלות שלהם לעמדתם השולית בחברה, וזהו מאמץ להתמודד עם תחושות של חוסר תקווה וייאוש הנובעות מההבנה של שוליותם
ועל אי-הסבירות להשיג הצלחה במונחים של הערכים והמטרות הקיימים.
לואיס טוען שתרבות העוני מתרחשת רק בסביבה מסוימת, הכוללת כלכלת מזומנים, עבודה בשכר וייצור לטובת רווח, לצד שיעור גבוה באופן עקבי של אבטלה ותת-תעסוקה בשכר נמוך עבור עבודה ללא צורך בכישורים. לטענתו, מרגע שנוצרת תרבות עוני יש לה נטייה להנציח את עצמה. בגיל קטן ילדים סופגים את
העמדות והערכים של תת-התרבות, מה שיימנע מהם בעתיד לנצל הזדמנויות שעשויות לשפר את חייהם.
הוא מציג כמה מאפיינים של תרבות העוני, אותם חילק לארבע קבוצות: מערכת היחסים בין תת-התרבות והחברה בכלל; הטבע של קהילת שכונת העוני; טבעה של המשפחה; והגישות, הערכים והמבנה המאפיין של
האינדיבידואל.
תרבות העוני
הקשר היסטורי: לואיס מתפרסם בארה״ב כאנתרופולוג בשנות ה,60- בעיקר בתקופה של ממשל ג'והנסון שהגיע לאחר רצח קנדי. בעקבות התנועה לזכויות האזרח של השחורים והשפעתה, ארה״ב מגלה שהיא לא החברה שהיא דמיינה – הם מתחילים לגלות בחברה האמריקאית אי-שוויון מאוד גדול, שאוכלוסיות מסוימות לא מצליחות
להגשים את ״החלום האמריקאי״, כלומר את המוביליות החברתית האפשרית. בעקבות התנועה לזכויות האזרח, הם מגלים עוני מחפיר – לא רק בדרום ארה״ב, ששם האפליה הייתה ממוסדת ומאוד גדולה, אלא גם גטאות שנוצרו ובהם מרוכזים שחורים ומיעוטים אתניים אחרים וחיים בעוני
מחפיר. בשנות ה60- ארה״ב מגלה תמונה של עוני, תת-תעסוקה, אבטלה סמויה וכו.' הם מתחילים להבין שהעוני נגרם מאי-שוויון ומחסימת הזדמנויות. החוקרים והפוליטיקאים מנסים להבין למה כל מיני קבוצות מהגרים
)יהודים, אירים וכו(' מצליחות לנוע, אבל שחורים ולטינים הם תקועים.
בהקשר הזה הם מגלים את העבודה של אוסקר לואיס. לואיס עוקב אחרי האנשים שעוברים למקסיקו סיטי
ומוצא חוסר סולידריות חברתית, חוסר ארגון, שינוי בדפוסי המשפחה. הוא ממשיך לעקוב אחר אנשים בניו- יורק. תרבות העוני מתחילה להתפתח מההבנה שיש אוכלוסיות שמצליחות לצאת מהעוני ויש אוכלוסיות
שנתקעות.
מדוע תרבות עוני היא תרבות במובן האנתרופולוגי? התפישה של לואיס היא תפישה סטרוקטורלית פונקציונליסטית של מבנה ושל תרבות. התרבות מציעה לאנשים דרכי הסתגלות למצב בו הם נמצאים ומעניקה להם משמעות. תרבות במובן האנתרופולוגי אומרת שהתרבות היא הומוגנית – ברגע שלקבוצה יש תרבות, כולם משתתפים באותן התנהגויות, אותם ערכים ואותן נורמות. קבוצה שחיה באותם תנאים מפתחת לאורך ההיסטוריה שלה אורח חיים, דפוסי התנהגות
ואמונות, ערכים ונורמות דומים. בדרך כלל כשנכנסים לשכונת עוני רואים בלאגן וחוסר סדר, והתרבות במובן
הזה מקנה סדר ויכולת לנבא את דפוסי התגובה שהם פיתחו כדי להתמודד עם העוני.
