בחינת ההשפעה של המדיניות הכלכלית על רווחתם של משקי בית בעשור האחרון מאמרו של יובל מזר בוחן את השפעת המדיניות הכלכלית בישראל על רווחתם של משקי הבית בעשור שבין השנים .2001-2010 לפי מזר, בעשור המדובר ממשלות ישראל שינו את מדיניות הרווחה והמסים שלהן כשצמצמו את המעורבות הישירה שלהן בהקטנת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות במשק. שינוי זה כלל צמצום במשקלה של הממשלה בתוצר, תוך קיצוץ חד בקצבאות והפחתה במשקל המסים בתוצר, בעיקר דרך ערוץ המיסוי הישיר. מדיניות הפחתת נטל המס נועדה להגדלת ההכנסה הפנויה של האוכלוסייה העובדת על חשבון ירידה בהוצאותיה ובפרט ירידה בהוצאות האזרחיות, כלומר – על חשבון העברות ושירותים ציבוריים. בכך, הממשלה ביקשה לתמרץ משקי בית לעבור מרווחה לעבודה. שינוי זה, לצד צעדים נוספים, משקף מדיניות מוצהרת של
הממשלה, שביקשה להקל את הנטל הכלכלי על משלמי המסים ולפנות מקורות למגזר העסקי תוך
עידוד תעסוקה.
לפי המאמר, מניתוח לפי חמישוני הכנסה עולה שמדיניות הממשלה היטיבה עם רוב משקי הבית. ההכנסה הפנויה לנפש של כל משקי הבית בחמישון השלישי והרביעי, ושל 99% ממשקי הבית בחמישון העליון, גדלה בפועל תחת המדיניות הכלכלית הנוכחית – יותר מאשר תחת מדיניות כלכלית שהייתה שומרת על ההיקפים הפיסקליים של שנת .2001 עם זאת, אף לא אחד ממשקי הבית
בחמישון התחתון הרוויח מהמדיניות הכלכלית שהונהגה בעשור הקודם. בשל ההבדלים שנמצאו בין חמישוני ההכנסה מבחינת השפעת המדיניות הכלכלית, נמצא שהמדיניות היטיבה עם מעט יותר
ממחצית ממשקי הבית.
מזר השתמש בפונקציית רווחה חברתית הסוכמת את סך התועלות של משקי הבית, ובאמצעות הדמיה אמד את התחלופה, מבחינת רווחה חברתית, בין הגידול באי-השוויון לבין הגידול בקצב הצמיחה. הוא מצא שככל שגדלה הסלידה מאי-השוויון, כך קטנה הרווחה החברתית תחת המדיניות הכלכלית שנבחנה. כלומר, ככל שהפרמטר של השפעת ההוצאה הממשלתית גבוה יותר בפונציית התועלת של משקי הבית, כך גם גבוה יותר הערך הקריטי של השפעת המדיניות על קצב צמיחת
התוצר לנפש שמעליו סך הרווחה החברתית היה גבוה יותר תחת המדיניות הכלכלית שננקטה.
המחקר מצא כי מדיניות הממשלה היטיבה עם בעלי ההכנסות הבינוניות והגבוהות, ואילו הרעה עם בעלי ההכנסות הנמוכות. כמו כן, מבחינה של ההשלכות של המדיניות על הכלכלית על הרווחה
באמצעות פונקציית רווחה תיאורטית המניחה שהרווחה עולה עם ההכנסה ופוחתת עם גדילת אי- השוויון – התגלה כי כדי שהמדיניות שהעמיקה את אי-השוויון תגדיל גם את סך הרווחה, יש צורך
בכך שהעמקת אי-השוויון תביא לגידול בהכנסה של .30-45%
פוסט-פורדיזם, ניאו-ליברליזם, אי-שוויון ועוני
מדוע מדיניות כלכלית מחוללת שוויון או אי-שוויון? כיצד אפשר לדבר על מדיניות כלכלית?
בתוך המדיניות הכלכלית חבויה תפישה אודות הסדר החברתי הראוי, לגבי היחסים בין המדינה, המעסיקים והעובדים ולגבי היחסים בין המדינה, השוק והמשפחה. התוצאות של המדיניות הכלכלית
הן תוצאות חברתיות שמראות לנו את מי היא מקדמת.
פורדיזם – מהו? כיצד ניתן להמשיג אותו?
- כתהליך עבודה: המודל הפורדיסטי מזוהה עם הנרי פורד, מודל של פס ייצור לצריכה המונית
עם עובדים המפוקחים על ידי מנהלי עבודה ולא זקוקים לכישורים רבים כדי לעבוד במפעלים. מה שמתחולל זו הורדת המיומנויות של העובד – יש לו תפקיד אחד על הפס
ייצור.
- מודל לצמיחה כלכלית: ישנו מעגל קסמים: ככל שעולה פדיון העבודה, כך עולה שכר
העובדים – ככל ששכר העובדים עולה, הם יכולים לצרוך יותר – ככל שהם צורכים יותר, רווחיות המפעל עולה. מצד שני, יש הנחה שהגדלת ההוצאה הציבורית של המדינה והשקעה בתשתיות כמו דיור, חינוך ובריאות רק משפרת את הכלכלה. כלומר, אם המדינה תשקיע
בתשתיות ובסובסידיות למעסיקים – הם ייצרו עוד מקומות עבודה, יעלו את השכר של העובדים וכך הכלכלה תתאושש. לפי קיינס, על הממשלה להתערב בכלכלה כמשקיע או
מסבסד שמאפשר למעסיקים לייצור עוד מקומות עבודה. זה יוצר מעגל בו כולם מרוויחים.
- דפוס של ארגון חברתי: מבוססת על ארגון חברתי של משקי בית, משפחות גרעיניות בהן
גברים עובדים ונשים הן עקרות בית. אנשים נכנסים לעבוד בגיל 20 ועוזבים בגיל 60 – יש
להם ביטחון תעסוקתי.
- יחסים בין הון לעבודה: יחסים בין עובדים לבעלי ההון – תנאי עבודה מבוססים על פשרות. ישנו הסכם מסוים שהמעסיקים מוכנים להעלות את השכר או להיענות לתביעות העובדים כדי להעלות את הייצור. זה תור הזהב של ארגונים מקצועיים, שיוצרים הסכמים קיבוציים
וסולידריות בין הפועלים. כל עובד זכאי להטבות מסוימות וכך הוא לא יורד מתחת לקו העוני.
- המדינה – כמדינת רווחה וכמתווכת בין הון לבין עבודה: שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה,
עבודת נשים וילדים. המדינה היא חלק מההסכמים הקיבוציים. מבחינה מסוימת, המדינה
מאזנת בין התביעות של ההון ושל העבודה.
