פרויד מגיע למסקנה כי יש קשר בין נוירוזות (תופעות של התנהגות מיוחדת, כמו OCD) לפסיכוזות (תופעות נפשיות קשות). פרויד אומר כי יש קשר בין נוירוזות לבין סטייה מינית וכי יותר מזה, זה קשור בהדחקה (מנגנון של הגוף להגן על עצמו מפני טראומות/דברים קשים להתמודדות. בשביל לשמור על קיום אנושי-חברתי אנחנו מדחיקים אותם ומעבירים אותם מהמודע אל הלא מודע). זה היה הגילוי הראשון והמהפכני של פרויד שבעקבותיו הוא ניסח את כל הפסיכואנליזה. על מנת להבין את כל אלו צריך ללכת לדחף המיני והדחף המיני מתחיל בילדות. לכן, פרויד מתחיל לחקור את הדחפים המיניים בילדות. בסוף המאה ה19, תחילת המאה העשרים לא היה ברור בכלל שלילדים יש מיניות. ההנחה האקדמית הייתה שהמיניות מתחילה עם גיל ההתבגרות. בעקבות החשיבה הזו של פרויד הוא מפרסם בשנת 1905 את ספרו "שלוש מסות על המיניות". המסות האלו מחוללות מהפכה גדולה בכלל בעולם הנוירולוגי ובעולם של תחילת הפסיכולוגיה. הספר הזה למעשה מייצר תחום ידע חדש. הפסיכולוגיה כשדה של מחקר ופעולה אקדמית מתחיל עם הספר הזה.
סובלימציה/עידון – סוג פעילות שמחליפה את הפעילות הבעייתית, המודחקת. סטייה/היפוך – פעולה שלא עוברת סובלימציה. סטייה יכולה להיות באובייקט המיני (גבר שמעוניין במין עם גבר/ילד ולא עם אישה). סטייה יכולה להיות גם באקט המיני עצמו (שימוש באיברים אחרים וכד'). עד פרויד הסבירו את הסטיות מהנורמה המינית בדרכים אחרות. דיברו על ניוון של אנשים הומוסקסואלים (פרויד מצביע על אנשים מלומדים מאוד מהרנסאנס שהיו הומוסקסואלים ואומר כי לא יכול להיות שהם היו מנוונים).
אישיות על פי פרויד נוצרת בתהליך חברות. כשאנחנו נולדים אנחנו בחוסר מודעות מוחלט לסביבה ורק מסתכלים על הרצונות וסיפוק הצרכים שלנו. בפסיכולוגיה זה נקרא ID. מתוך הקצוות של הID מצד אחד ומהצד השני ה"סופר אגו" – ההורים, החברה, המשפחה, נוצרת האישיות שלנו. האישיות שלנו נקראת "אגו". יש אנשים על הרצף הזה. יש אנשים שיותר קרובים למה שהחברה מצפה מהם כמה שיותר ויש אנשים שדואגים כמה שיותר לסיפור הצרכים שלהם. פרויד מקשר את התהליך הזה למיניות בתיאוריה מאוד מתוחכמת לזמנה. הוא טוען שיש מיניות שהיא מולדת ויש מיניות שהיא נרכשת. המיניות הנורמלית, הנכונה מבחינתו היא מיניות הטרוסקסואלית שכוללת משיכה לבן הזוג האחר. פרויד מדבר על תהליך איטי של עיצוב ה"ליבידו" על פי שלבים:
- אוראלי (0-6 חודשים) – רוב הילדים לא נולדים עם יצר מין מכוון. יש להם רצון לעונג. רצון לקבל סיפוקים , ID. הרצון הזה מסופק קודם כל עלי ידי הפה. משם מגיעים התענוגות שלו. הדבר הראשון שמספק אותו הוא היניקה, האוכל. מחקרים מאוחרים יותר בMRI הראו כי יניקת החלב מתפרשת כעונג במוח.
- אנאלי (6 חודשים – 3 שנים) – גילוי התענוג שבעשיית הצרכים. שחרור המועקה של הצרכים. זה השלב בו גם לומדים לדחות סיפוקים. מלמדים אותם להשתחרר מהטיטול
- אדיפאלי (3-6 שנים) – גילוי והתמקדות באיברי המין. התחלת ההבנה בהבדלים בין גבר לאישה. שני השלבים הראשונים קשורים לגוף של הילד עצמו. בפעם הראשונה אנחנו רואים קשר לגוף של מישהו אחר. התנתקות מהאוטו-ארוטיקה והתחלת חשיבה על גוף של מישהו אחר. ההורים מתחילים לשים לילד גבולות בחשיפת אברי המין שלו בציבור או התעסקות איתם בציבור. ה"סופר אגו" מסביב מטיל עליו איסורים. פרויד מדבר על שלב שקשור לפחד וקנאה שמתקשר לשלב האדיפאלי. הילדה רואה את אברי המין של הילד ומקנאה, רוצה שיהיה לה גם. הילד מפחד מסירוס, מפחד שייקחו לו את הפין. בנוסף, פרויד מדבר על כך שבשלב הזה הילד מתאהב באמו ומקנא באביו וגם הילדה מתאהבת באביה.
- חוויון (6-12 שנים) – הילד שוכח את כל התאוות האורליות/אנאליות/אדיפליות ונכנס לתקופה א-מינית. תקופה שאין בה בכלל התייחסות למין. תקופת החוויון יכולה להימשך הרבה זמן. במהלך התקופה בנים הולכים עם בנים ובנות הולכות עם בנות. יש התפתחות של ה"סופר אגו" והבנת הכללים החברתיים. בנוסף, יש התנתקות של הילד מאביו ואמו וניסיון למצוא פרטנרים אחרים לנושא המיניות. מיניות לא בוגרת ומיניות בוגרת ממוקמות במקומות שונים בגוף האישה/הגבר.
אחרי כל השלבים האלו נוצר גבר/אישה נורמליים מבחינה מינית, הטרוסקסואלים. כלומר, הומוסקסואלים נוצרים אם יש כשל באחד השלבים. כל אחד מהשלבים האלו צריך להיות שלם על מנת שיהיה אפשר לעבור לשלב הבא. אם שלב אחד נפגם, השלב אחריו גם כן נפגם. בכל אחד מהשלבים האלו יש אפשרות לפגוע בתינוק. אף אחד מאיתנו לא עובר תהליך מושלם. בכל אחד מאיתנו יש פן בייסקסואלי. כאשר קורת טראומה בהמשך הדרך, הטראומה יכולה להעלות מהתת מודע אל המודע את השלב הלא מושלם מהילדות שהצליח להיות מודחק.
