רוסו והנאורות – חלק ד' – לוק ג'ון המשך

זכות הקניין ישנה מלחמת אזרחים שמובילה להקצנה מגורמים משדרות נמוכות יותר של החברה. ברוב המדינות בארה"ב לכל הגברים הלבנים יש זכות הצבעה אך זה לא כך באירופה ששם רק לבעלי רכוש יש זכות הצבעה. אנשים שנלחמים רוצים גם לקבל החלטות אך הנציגים לא מוכנים לכך ואומרים כי יש הרבה יותר חסרי רכוש מבעלי רכוש ואם הם יתנו להם לבחור ולהיבחר, מי שינצח הם חסרי הכול וייקחו

להם את הרכוש. לכן זוהי זכות מאוד מרכזית גם אצל רוסו ושאלת הקניין היא לא שאלה צדדית אלא מאוד עקרונית ולכן גם חשוב להבין כי ללוק יש דיון כללי בזכויות וגם פרק מיוחד וארוך על זכות

הקניין והוא מניח כי זכות הקניין היא זכות טבעית ואם משטר פוגע בה הוא לא לגיטימי.

 

ראשית התפישה היא תפישה קלאסית אך גם במובן מסוים תפישה של אצולה אירופית – עבודה

מבחינתם היא לא דבר טוב, מי שאמור לעשות עבודה הם עבדים ואנשים חופשיים אמורים ללמוד,

לעסוק בפילוסופיה ופוליטיקה. לאציל אסור לעבוד על פי חוק.

 

בנוסף, השיח הדתי על רכוש מתחלק לשניים:

–   התפישה הנוצרית – רכוש, קניין פרטי הוא לא טוב, מקורו בחטא הקדמון, לפניו הכול היה

משותף ורק בגלל חטא זה נולד הרכוש הפרטי. כעת הוא הכרחי מכיוון שבני אדם נהיו רעים, ובגלל שאנו רעים לא היינו עובדים ללא תמריץ, היינו משאירים לאחרים את העבודה ולכן הרכוש הפרטי הומצא כדי להכריח אותנו לעבוד. אין ברירה לתת לנו תמריץ לעבודה והוא

הקניין הפרטי, זהו רע הכרחי. אושר מקורו בעבודה של בני אדם. –   אלוהים נתן את הארץ לאדם הראשון – הוא נתן את כל רכושו ושלטונו לאדם הראשון

והמלכים של היום הם צאצאים של האדם הראשון ולכן כל אחד מהם הוא שליט אבסולוטי על

נתיניו אך גם הבעלים החוקיים של כל הרכוש.

 

עם כל זה לוק מתמודד, נקודת המוצא שלו היא שאנו צריכים לחיות וכדי לחיות אנו צריכים רכוש. אפילו כדי לאכול אנו מבינים כי התפוח שייך לנו. הכול משותף אך יש צורך לנכס דברים והדרך הזאת היא עבודה. אם אתה מערב את עבודתך במשהו, בהכרח אתה הופך אותו לשלך, קטפת את התפוח

וכעת הוא שלך. דבר זה מעביר את נקודת הכובד של הכלכלה למושג העבודה, כעת העושר האנושי, הוא תוצר של עבודה אנושית. התפישה היא שעושר מקורו באדמה, האצילים הם בעלי האדמות והם

נהנים יותר. לוק אומר שאנו מנכסים משהו והופכים אותו לשלנו באמצעות העבודה.

 

 

יש מגבלות על הניכוס:

–   רק מה שאני משקיע בעבודתי בפועל אני מנכס אותו.

–    אסור שיתקלקל.

–   אתה חייב להשאיר לכל אחד מספיק באותה מידה שאתה לקחת.

 

כרגע זכות הקניין מאוד מוגבלת ושונה מאיך שהקניין מתנהל בפועל. מה ששינה את הדברים הוא המצאת הכסף. התנאי שנעלם הוא "שלא יתקלקל" כי כסף לא מתקלקל, מתכת לא מתקלקלת ואפשר לצבור כמה שרוצים. לוק אומר שמהרגע שיש כלכלה, אפילו לעניים יש כסף, אפילו העניים "נהנים." הוא אומר שיש התפתחות כלכלית וכולם נהנים ממנה. לוק אומר שכל הכלכלה משתפרת

והחלוקה לכולם מתבטלת כי כולם מרוויחים מזה. לוק מניח "עבודה שכירה" – בימי הביניים האיכרים עבדו מספר ימים בשביל עצמם ומספר ימים בשביל האציל. כיום כבעל עסק אתה מעסיק הרבה מאוד

 

 

 

 

 

אנשים ותמיד אתה משלם להם פחות ממה שתרוויח מהם כי אחרת לא היית מעסיק אותם, אם היית עושה זאת ככל הנראה היית פושט את הרגל. לאחר כל ההתפתחויות האלה אין גבול למה שאדם

יכול לנכס.

 

ניתן לראות כי זכות הקניין היא זכות אשר יוצרת בעיות. בחברה היררכית ישנם הבדלי שוויון והבדלים בעושר נתפסים כעוד אחד מאספקטים של חוסר שוויון. בחברה שטוענת כי בני אדם שווים מתעוררת בעיה, ההבדלים בעושר מתבלטים כהבדלים שליליים. אם הקניין היא זכות, למעשה יש אמירה שבה הממשלה לא צריכה להתערב כדי שלא תפגע בזכויות הקניין, אך אם המדינה לא

תתערב השוק יעשה את שלו וייווצר אי שוויון, לכן יש כאן בעיה.