רוסו והנאורות

ז'אן ז'אק רוסו)1712-1778(

נולד בז'נבה(שוויץ.) הוא יושב על כמה צמתים חשובים של איזושהי אי נחת מהמודרנה. הוא מבטא בכתביו ובאורח חייו אי נחת מהמודרנה. הוא איש נאורות – השתתף בפרויקט הגדול של הנאורות(האנציקלופדיה של הידע, ידע אשר היה אמור להביא לשינוי חברתי, לנאורות והשכלה) וכתב ערכים לאנציקלופדיה. הוא גם מהמבקרים הגדולים ביותר של הנאורות והגיע לסכסוך אישי איתם, כולל עם חבריו. רוסו מערער על התפישה שידע והשכלה יובילו לשיפור חברתי. אנשי הנאורות הם מבקרים חריפים של הנצרות ושל הכנסייה הקתולית. הוא כתב ספר מפורסם אשר נקרא "וידויים("בדומה לשל אוגוסטינוס.) הוא קשור לנאורות הצרפתית(למרות שהיא תנועה כלל אירופית) שמה שמאפיין אותה זה ביקורת כלפי הנצרות והכנסייה הקתולית. רוסו שותף לכך, הוא כתב הרבה על דת. בניגוד לאנשי הנאורות, רוסו

לא מזלזל בדת, לא הולך לאתאיזם, הוא מייחס חשיבות עצומה לדת והיא מופיעה בהקשרים שונים,

כולל בכתביו הפוליטיים. רוסו חושב כי במדינה טובה, ברפובליקה טובה, לדת יש תפקיד מרכזי.

 

רוסו הוא אוניברסליסט(בעל הוגות אוניברסלית,) הוא אוהב אדם אך מבקר את הקוסמופוליטיות חסרת השורשים של הנאורות. הוא יוצר מעין תפישה רומנטית אך הוא גם מאבות הלאומיות

המודרנית – הדגשת הייחוד של כל עם ומדינה. כמו אנשי הנאורות וכמו הליברליזם, רוסו חושב כי האדם איננו יצור חברתי, הוא אינטרסנט ומקים את הקהילה מתוך אינטרס, הוא מדגיש עד כמה האדם אינו יצור חברתי(יותר מהובס ולוק.) הוא לא מקבל את התפישה שאינטרס יהיה הדבק החברתי הנכון ובכך בטקסטים שלו או בפרשנותם, לעיתים נראה כי הוא מוליך לתפיסה

טוטליטארית. רוסו לא מוכן לקבל את אי השוויון הכלכלי בין בני אדם, את "היד הנעלמה." הוא טוען כי מי שאחראי על העוולות בעולם הוא הראשון אשר הכריז על הקניין הפרטי. הוא ממבשרי

הסוציאליזם – מרקסיזם.

 

הוא חוזר למצב הטבע, כי כמוהם הוא מניח שהאדם אינו חברתי מטבעו, אך בניגוד לשאר ההוגים הוא באמת חוזר לשם ומעניק את החשיבות והבסיס לאנתרופולוגיה המושגית ל"כיצד בני אדם

וחברות לא מפותחות נתונים לשינויים," טבע האדם הוא תוצר לסביבה שבה הוא חי. הוא מסיק כי החברות הפרימיטיביות הן חברות מאושרות יותר(הפרא האציל – חשיבה פרימיטיביסטית אשר

מקורה ברוסו.) אצל רוסו יש חוסר נחת מהמודרניות, מהמודרנה אשר יכול להתבטא בכל מיני צורות(מימין

ומשמאל.) רוסו תורם לכולם למעשה וזהו המאפיין הבסיסי של רוסו ולכן הוא כל כך מעניין ורלוונטי. כל אותן בעיות חברתיות שעליהן הוא עומד במאה ה.18- רוסו מבטא את חוסר הנחת ואת

ההתמודדות איתו.

 

הדבר שהכי מגדיר את רוסו הוא במה שהוא לא אוהב – את הבורגנות. הבורגנות היא תוצר מובהק של המודרניות והטיפוס הבסיסי של המודרניות. בימי הביניים בורגני הוא בן עיר(לא בן כפר) ורוסו מעניק לו את שלל המשמעויות השליליות. בורגני הוא אחד אשר דואג לעצמו, לא הרואי(חסר גדלות

נפש ונדיבות,) אינו אותנטי(זיקית.) מה שמאפיין את רוסו זו שנאת הבורגנות.

 

 

 

 

 

הפילוסופיה החדשה

המאה ה17- – הובס, לוק, רוסו והנאורות. היא מגיעה יחד עם "המדע החדש("גלילאו גלילאי, ניוטון, קופרניקוס.) עד אז כדור הארץ נתפס

כמרכז וחשבו כי השמש, הירח ושאר כוכבי הלכת מסתובבים סביב כדור הארץ(חמה, נוגה, מאדים, צדק ויופיטר.) גלילאי שמע על כך שהולנדי המציא טלסקופ והמציא אותו מחדש ומתחיל להסתכל בשמיים, רואה כי לכוכב צדק יש ירחים ומפרסם את התגלית הזאת וישנו ניסיון להפריך את טענתו של גלילאי. ישנה התייחסות לקודמיהם לא רק כלא נכונים אלא כילדותיים. עמנואל קאנט אומר כי

"הנאורות היא התהליך בוא אדם משיל מעצמו את חוסר בגרותו." קוסמוס ביוונית, משמעותו סדר. הפילוסופיה והמדע הישן ייחסו ליקום תכונות אנושיות. לקוסמוס יש סדר, תבונה, משמעות והיא קשורה לאנתרופולוגיה הבסיסית שלו. הקוסמוס החדש מתנהל סביב השמש והוא חלק מעוד מספר

אינסופי של יקומים.

 

"לוויתן" מתחיל מהתפיסה הבסיסית שבעולם יש חומר בתנועה, כולל בני אדם, כולל תודעה ורגשות ובאינטראקציות עם חומרים אחרים. אחד החוקים המרכזיים שעליהם מתבססים הוא חוק התנועה הראשון של ניוטון – כל גוף ממשיך במצב מנוחתו, או תנועתו בקו ישר, אלא אם כן פועל עליו כוח חיצוני וחייבים אותו. בנוסף ישנו כוח משיכה אשר מושך עצמים מטה כאשר הפיזיקה הישנה אמרה

שטבעו של גוף כבד הוא ליפול, זאת תכליתם, ליפול למרכז היקום עד שהרצפה עוצרת אותו. הפיזיקה הישנה טענה כי לכל גוף יש תכלית והם מניחים שיש פשר, תכנון, סובייקט עם תבונה. על זה הובס אומר "זה אבסורד." הוא טוען כי הם לא פיזיקאים, יוצרים האנשה לעצמים, במקום לספק

הסבר מדעי. דרווין ותורת האבולוציה סילקו את התכלית מעולם החי והפך אותו לסיבה.

 

בתפיסה הקלאסית, לאדם יש תכלית אשר מוכתבת לו מראש, הוא חלק מיקום סדור ותבוני וחברה סודרה ותבונית. כעת נעלם הדבר הזה, היקום מת, האדם פעיל בעולם ועושה מניפולציות על העולם

והטבע(טכנולוגיה.) האדם מעצב את העולם האנושי מחדש, לא בתוך מסגרת נתונה וקבועה מראש, אלא בעצמו. מכאן תצמח הפילוסופיה החדשה של המאה ה,17- ושל הובס אשר רואה את עצמו כ"פילוסוף הפוליטי הראשון," זאת כיוון שדעותיו שונות בכך שהוא רואה גם את המדע הישן כאבסורד  וגם את הפילוסופיה הישנה. הובס טוען כי הוא הראשון(ובצדק) שמניח כי האדם אינו יצור חברתי וממנו צומחת חברה אלא האדם הוא יצור טבעי אשר דואג בסופו של דבר לשימורו העצמי. הוא

מוסיף ואומר כי תחת ההנחה הזאת ניתן ליצור חברה וסדר חברתי – פוליטי.