המרד האיוני500( לפנה"ס.)
מיליטוס – הונהגה ע"י אריסטגורס.)Aristagoras( הוא היה חתן של טירן מקומי אשר לא הצליח במשימה שהפרסים ציפו ממנו לבצע(לכבוש אי כלשהו.) הוא הבין כי לא מצופה לו כבוד רב והוא החליט לשנות צד ולנסות להשתחרר מהשלטון הפרסי. הניצוץ לתחילת המלחמה היה ללא ספק מקרי ובראש המרד עמד אדם אשר בגד במה שעשה לפני כן. מכיוון שהשטח היה עד כדי כך מוכן
למרד, המרד התפשט כמו אש בשדה קוצים.
– התפשטות המרד לערים אחרות והדחת הטירנים. זאת תחת הסיסמה לחרות וחזרה
לדמוקרטיה. הם הפסיקו לשלם מיסים לפרסים.
– הקמת ארגון משותף למאבק בפרסים מחשש לעונש מהפרסים.
– פנייה בבקשת עזרה מערי יוון הבלקנית:
- ספרטה סירבה.
- אתונה שלחה 20 אניות.
- ארטריה שלחה 5 אניות.
- זה מעט מאוד אך זה מה שיכלו לתת להם בתקופה ההיא מבלי לחשוף את חופיהם.
498 לפנה"ס: כיבוש סרדיס – עיר אשר נמצאת באסיה הקטנה.
– הם כבשו את העיר אך גם שרפו מקדשים. במלחמה מסודרת לא עושים דברים שכאלה.
– העדר אחדות בקרב היוונים, כישלונות יוונים ובני בריתם.
496 לפנה"ס: אריסטגורס בורח לתראקיה.
494 לפנה"ס: קרב לדה. התרחש בין הצי היווני לפרסי/פיניקי ובו ניצחו הפרסים ניצחון מוחלט וכואב.
כיבוש מילטוס היא שילמה את המחיר המלא על הטרגדיה של סרדיס. הפרסים השמידו אותה מפני האדמה, מחקו אותה. כיבוש מיליטוס היה דרמטי ביותר. ברור היה שהפרסים ימשיכו ויתקדמו ליוון הבלקנית. ברור
שכדי להעביר כוחות יבשתיים משמעותיים נחוש גם צי והצי הזה בשנת 492 לפנה"ס נהרס בסערה.
האלים היוניים "שמרו עליהם" והפרסים לא הצליחו להגיע ליוון. בשנת 491 לפנה"ס נשלחו ליוון
הבלקנית שליחים שדרשו מהיוונים מים ואדמה(אשר מייצגים את הארץ, את מה שיש לה לתת.) השליחים האלו התקבלו בצורה שונה על ידי פולייס שונות והוצאו להורג(באתונה ובספרטה,) זוהי למעשה הכרזת מלחמה. בדרך זו עמדה אתונה על כך שהיא מתנגדת לפלישת הפרסים לאזורים
יווניים והיא תומכת בכל התנגדות כנגד הפרסים. לגבי הספרטניים זה היה חידוש.
בשנת 490 לפנה"ס יצא מסע פרסי עצום ליוון. הרודוטוס נותן מספרים של מליוני חיילים(ישנה טענה כי זהו מספר לא אמין ויש לחלקו ב.)10 לא ניתן לדעת למעשה כמה אנשים במדויק השתתפו במלחמה. בקרב מרתון היוניים עמדו בהצלחה מרבית אל מול הפרסיים שהגיעו לאזור אתיקה ועברו בקלות את אזור צפון יוון. בקרב זה, מספר קטן של יוונים עמד מול מספר רב של פרסים9000( אתונאים ו1000 אנשי פלטייה, הספרטניים איחרו להגיע.) הם היו עסוקים בחגיגה דתית עבור האל אפולו והם טענו שאסור להרוס את החגיגה מכיוון שאז תבוא עליהם קללה ועונש של האל ולא יעזור להם בניגוד לרצון האל לצאת למלחמה. התנהגות הספרטניים כאן היא מאוד שמרנית וקפדנית במובן הדתי. הצלחת הקרב מיוחסת למילטיאדס אשר תכנן ופיקד על הקרב כסטראטגוס. הוא היה אציל אתונאי מוכשר מאוד אשר נשלח לאזור תראקיה והקים שם קולוניה חדשה. מאז שחזר לאתונה הוא תכנן ופיקד על היוונים בקרב זה כאחד מעשרת אסטרטגים אך בין העשרה נבחר אחד שיהיה הראשי והוא יהיה המפקד הראשי בקרב. תכניתו הייתה לתקוף את הפרסים מהצדדים ומאחור והודות להכרות מצוינת עם תנאי השטח, הצליח
מילטיאדס עם הכוחות המצומצמים לנצח את הפרסים. לאחר מכן נשלח שליח לאתונה להודיע על ההצלחה(ריצת מרתון – המרחק בין מרתון לאתונה.) הודות לאמיצות הלוחמים, הוצל המצב. זאת משום שלאחר הקרב הזה לא נותר לפרסים אלא לחזור לאסיה הקטנה. מילטיאדס הקדיש את
הקסדה שלו באולימפיה.