ביקורות: בשנות ה70- הגישה הזו של תרבות העוני זוכה לביקורת קטלנית – ומתפרסמים ספרים שלמים שעוסקים
בנזקים שהמבנה התיאורטי הזה גורם ברמת המדיניות וברמת המחקר האקדמי.
- האשמת העניים בעוניים: לואיס מואשם ב״האשמת הקורבן״. לפי המבקרים, המושג פותח יותר מדי
מהר, אומץ מהר מדי וננטש מהר מדי. ההאשמה המרכזית היא שרואים את תרבות העוני כפתולוגיה. לואיס מראה גם את ההיבטים החיוביים וההסתגלותיים של העוני, אבל מתייחס הרבה מאוד לאפקטים השליליים של תרבות העוני. האשמה נוספת היא שאחת המסקנות של קובעי המדיניות
היא שצריך להרים ידיים, כי זה כל כך טבוע באישיות שלא משנה כמה כסף יוזרם למקומות האלה.
לכן, אנשים התרחקו מהמושג ״תרבות העוני״ ומהתבנית התיאורטית הזו.
- על מה מצביע המושג או לאילו מטרות הוא משמש? הביקורת אומרת שכשמשתמשים במושג, הוא
צריך ללכוד מציאות חברתית מסוימת. כלומר, לא סתם מפתחים מושגים אלא כדי להסביר תופעות חברתיות או דינמיקה חברתית מסוימת. אחת השאלות של המבקרים בנוגע לתרבות העוני היא על מה מצביע המושג – כלומר, לא ברור על מה הוא מצביע. האם תרבות העוני נגזרת מהתרבות הכללית? או שהיא תרבות נגד? אלה שני דברים שונים. הביקורת היא שלא ברור אם תרבות העוני היא חלק מהתרבות הדומיננטית או דחייה מוחלטת שלה. לואיס והבאים אחריו מדברים על תרבות העוני כמנגנון הסתגלות וגם כמנגנון התנגדות – והמבקרים שואלים: מה אתם מתארים? אי אפשר
גם וגם. אתם רוצים להצביע על בועה נפרדת מהחברה או על התפתחות בתנאים מסוימים של חברה
רחבה של אנשים שלא יכולים להגשים את מטרותיהם?
- תיאור לא מספק של מאפייני תת-תרבות: הבעיה היא שלוקחים את התרבות של הגטאות ומנסים
להכליל מתוכה על כלל האוכלוסיות שחיות בעוני. יכול להיות שההכללה הזו היא לא במקומה – לטענת המבקרים, ההכללה מתבצעת כי לא נעשה מספיק מחקר ולא יודעים מספיק על מה שקורה בתוך השכונות האלה. כלומר, הם לוקחים את תת-התרבות העבריינית ומשליכים ממנה על תרבות העוני – אבל לא כל העניים הם עבריינים ולא כל העבריינים מקורם במעמד הנמוך, ולכן זו השכלה בעייתית. מרבית אנשי האקדמיה היו לבנים, מעמד בינוני או יותר – מאוד רחוקים מהכרת
הבעיה של העוני. המושג תרבות עוני בא כפתרון פלא שהסביר להם למה זה קורה.
- היעדר פירוט של משתנים תלויים ובלתי-תלויים – האם תרבות העוני גורמת לעוני? אם תרבות העוני
היא משתנה תלוי )שצריך להסבירו( צריך למצוא את הגורמים לתרבות העוני – כמו תנאים חומריים, אי-שוויון וכו.' אבל אם תרבות העוני היא משתנה בלתי-תלוי )משתנה מסביר( אז הוא יסביר את הנצחת העוני. הטענה היא שהחוקרים משתמשים גם בזה וגם בזה. לואיס טוען שאחת התכונות המאפיינות את תרבות העוני היא שלאנשים אין תפישה של שליטה על העתיד – חוסר תקווה וחוסר
שליטה. החוקרים משתמשים בזה גם כהסבר וגם כגורם. כלומר, יש חוסר במשתנים.
האם הביקורת על לואיס הייתה מוצדקת? יש הטוענים שמרוב ביקורת ובהלה זרקו גם את התינוק עם המים, ויש הטוענים שהתיאוריה של לואיס גרמה נזק כי משנות ה60- ועד אמצע שנות ה2000- החוקרים נמנעו מלנסות ולנסח הסברים תרבותיים לעוני. כיום יש זרם חדש בסוציולוגיה של התרבות שמשתמש בהגדרות חדשות כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה של
האנשים שחיים בעוני דרך היבטים תרבותיים.
האם צריך לעזוב את הדיון בתרבות כשדנים על אנשים החיים בעוני?
- מושג חדש של תרבות.
- דחיית ההנחה שעוני מוסבר על ידי ערכים.
- דחיית המושג של תרבות כהומוגנית ומשותפת לכל בני האדם.
- התרבות היא לא קוהרנטית והיא רוויית סתירות.
