מטבעות המטבעות ביוון היו די פרימיטיביים. הסמל הוטבע מלמעלה ומלמטה ונותר הסימן של מכשיר ההטבעה. ביוון כמעט כל המטבעות הם מטבעות כסף, יש מעט מכרות ולכן המטבעות רובם היו
מכסף. ערך המטבע שווה לערך של חתיכת מתכת ממנה עשוי המטבע. מאות שנים היו דרכמות אתונאיות – 4.31 גרם מצד אחד יהיה את הדרכמה ומהמצד השני יהיה ינשוף. השימוש במטבע בא מכך שהמסחר התפתח מאוד והאוריינטציה למחסור קשורה קשר לשימוש במטבעות. אם לא היה מסחר לא היה צורך במטבעות. המטבעות נכנסים לאט לשוק אבל זה גורם לעידוד עבודה בצרכי שוק שלא מוגבל לפוליס מסוימת אלא הוא ים תיכוני וזה גורם
להתמחות באוריינטציה ומסחר.
הקרמיקה הפכה להיות מאוד מפורסמת וניתן למצוא אותה בעולם היווני. הכלים היו קטנים אבל עדיין היו מעוטרים מאוד והיה ניתן לראות עליהם המון נושאים שמצוירים ביד מדויקת ביותר. הכלים הללו
שמשו ככלי לתמרוקים. הכדים האלה הגיעו מקורינתוס וזה גרם למסחר באזור הזה ואף פיתח אותו.
עיבוד מתכת מאסיה הקטנה בעיקר מאזור אורנטו, אשר התיכו את המתכת והיו יוצרים ממנה דברים שקשורים למסורת היוונית. השילוב של אימוץ טכנולוגיה של רעיונות אומנותיים ומיתולוגים התבטאו
ביצירות.
תקופת ההתמזרחות – מאה אחת בתוך התקופה הארכאית
היוונים אימצו רעיונות זרים(מהמזרח.) בתקופה זו התקיים קשר רעיוני ותרבותי עם תרבות המזרח. היוונים גילו גישה פתוחה מאוד לעולם אשר מחוץ לעולם התרבות היווני. הם היו פתוחים לרעיונות תרבותיים, אמנותיים, מיתולוגיים ודתיים. זאת סיבה עיקרית לפריחה התרבותית של יוון בתקופה
הזאת מכיוון שהם לא בזבזו את הזמן להמצאת הגלגל מחדש.
בנייה מונומנטלית
בניית מבני ציבור מרשמים, לא רק עניין של התפתחות הנדסה מרשימה/קיום אמצעים לצורך הבנייה
אלא אנו מדברים על התפתחות אורבנית.
בני האצולה, חדשים ומסורתיים אנו מדברים בו בזמן על התמחות ופיתוח מרשים ביותר של מלאכות ושל הנדסה ועל החשיפה של יוון ואימוץ מרצון של הרבה מאוד רעיונות ממקומות אחרים. בנוסף הייתה התפתחות כלכלית
מרשימה והתעשרות. חשוב לציין כי ההתעשרות לא הייתה שוות ערך אצל כולם וגם לא הייתה שוות
ערך בפולייס. היו הבדלי מעמדות.
כאשר ההתעשרות החדשה מגיעה, היו אנשים מבני האצולה הוותיקה שפתאום כבר לא היו כל כך עשירים. לעומתם היו כאלה שהבינו כי הם יכולים להתעשר יותר בעקבות ההתפתחות הכלכלית
והשגשוג ששורר ביוון. הרעיון המשפחתי היה אומר שרצוי שלא יהיה במשפחה יותר מ3- בנים כדי שבכל משפחה רק בן אחד יקבל את כל נחלת המשפחה. לכן מביאים לגיל הבגרות 2-3 בנים. דבר זה מביא את הרעיון של גידול אוכלוסין ואז מתעוררת בעיה של אי יכולת להתפרנס מאותה חלקת אדמה יחידה וזהו בעצם
רמז להיסטוריה כלכלית אבל אם יש 2-3 בנים והם עברו את תקופת הבעיות הבריאותיות(גילאי )5-6 אז המשפחה מנסה להימנע מהבאת ילדים נוספים. בנוסף, גם נערות ליווי לא רצו להביא ילדים ולכן
הם השתמשו בסילפיום – צמח שמונע כניסה להריון.
השלכות חברתיות על השינויים בנוסף לעיסוקים מסורתיים, התחילו להתפתח תחומי עניין נוספים לבני האצולה. יחד עם זאת הגיע לצורה מאוד חריפה הניגוד בין מוצא לכסף. בעצם חלק מבני האצולה ירדו מנכסיהם והם כבר לא היו מעשירים העם. לעומתם היו אנשים מפשוטי העם שהתעשרו בעקבות המסחר והתפתחות המלאכה והפכו לעשירי העם החדשים. אפילו גרים יכלו להתעשר – קדר שהיה מצליח בעבודות היה מקבל
כסף רב למרות מעמדו הנמוך.
הפערים החברתיים התחילו להיות גדולים. הדבר הזה חידד את המרירות של בני האצולה בנוגע להתפתחות המסחר והם בעצם רצו לחיות איך שאבותיהם חיו. לעומת זאת, הסוחרים ובעלי
המלאכה שהתעשרו התחילו להתעשר התחילו לדרוש זכויות בנוגע לניהול הפוליס. מבחינתם, אם הכסף שלהם משמש את הפוליס והם טובים כדי לתת כסף – הם טובים כדי לשבת במועצה ולקבל
החלטות בנוגע לפוליס.
כאן נוצר הקונפליקט הפוליטי המרכזי של הפוליס ביוון. השמרנות של הסיעות של בני האצולה לבין הדרישה לשינויים לכיוון הדמוקרטיזציה, לכיוון מתן זכויות לעשירים אך לא רק בני אצולה, גם אלה
שהיו פשוטי עם.
שיעבוד עבור חובות(סוף המאה ה:7-תסלים, כרתים, אטיקה)
הנורמה ביוון הייתה שהעבדים הם בעיקר שבויי מלחמה, זרים. לעיתים רחוקות מאוד יכול היה אדם
להפוך לעבד בעירו. דבר זה התחיל במשפחות אשר הייתה בהם ירידה במשפחה בתמותת ילדים, חלקות אדמה פוצלו בין האחים והם נכנסו למצב כלכלי קשה, נכנסו לחובות ואיבדו את החופש
הפרטי שלהם. לאורך הדורות הם היו חייבים בתשלום למלווה או למכור את ילדיהם לעבדות. כל זה
יוצר חבית נפץ אשר תתפוצץ.
