ימי הביניים המוקדמים – הממלכות הברבריות

הוויזיגותים פולשים לרומא בשנת 410 ומביאים איזשהם ימי ביניים. הם לא משתלטים ומכים שורשים ברומא. המנהיג הצבאי של הוויזיגותים היה אלאריק ועם מותו התמונה משתנה. הוויזיגותים מאבדים כוח ונדחקים החוצה וחוזרים חזרה צפונה לאיבריה. הם מאמצים את הנצרות בגרסה האריאנית. בשנת 711 האימפריה המוסלמית כובשת את האזור וזוהי סופו של האימפריה

הוויזיגותית. לפי טקיטוס לרומאים יש מסורת אחת ולוויזיגותים יש מסורת אחרת. יש להם מוסדות, סדר והוא

פשוט שונה. מעבר לגבול קיימים אנשים שונים אך לא מאוד. ישנה חברה צדקנית, טהורה והוא כותב

מתוך ביקורת על רומא. מבחינה גאוגרפית היא הצלחה פנומנלית.

 

 

הממלכה האוסטרו-גותית הם למעשה שבט ברברי – פגאני. במחצית המאה ה5- הם מתחילים לנוע מערבה מצפון מזרח היבשת. חדרו לשורות הצבא הרומי. בשנת 489 הם עלו לזירת ההיסטוריה בהנהגת אדם בשם תאודוריך. איתו הם פולשים לאיטליה(הוויזיגותים כבר לא בסיפור.) הם התייצבו כיחידה שלטונית

באופן יחסית מהר והם מתפקדים בתור ממלכה. הם היו מצויים ביחסים בעייתיים עם שכניהם אך הם היו ביחסים טובים עם רומא(קונסטנטינופול.) פרק הזמן שבו הממלכה האוסטרו-גותית קיימת הוא

פרק זמן של יצירתיות תרבותית בלתי רגילה. בתקופה זו צמחו כמה מאנשי האינטלקטואל החשובים ביותר של ימי הביניים. אנשים אשר כתבו חיבורים שעיצבו את ההיסטוריה האינטלקטואלים של ימי

הביניים.

–    Boethius )520( – כתב חיבורים שתרגמו מבחינה לשונית ותרבותית את הלוגיקה היוונית

הקלאסית לימי הביניים. –    Cassiodorus )580( – כל היסטוריון העתיק ממנו את פרק הזמן שמבריאת העולם ועד הזמן

שבו האדם ממשיך לכתוב. הוא תרגם את ההיסטוריה לכך שהיא תסתדר עם הנרטיב הנוצריImperii( .)Translatio הוא סיכם את ההיסטוריה לכך שהיא מעבר בין אימפריות. עם מעבר האימפריות ישנו מעבר של ידע, זוהי היסטוריה פוליטית חשובה ביותר. היא מעניקה

לי כחבר בישות פוליטית את התביעה למקום בהיסטוריה. –    Jordanes )551( – אציל שחי ברומא תחת האוסטרוגוטים. הוא כותב חיבור שעוסק בנושא

שדומה לטקיטוס, היסטורית הגרמנים(גותיים.) הוא מבוסס במידה רבה על קסיודורוס.

ביקשו ממנו לתמצת את הטקסט של קסיודורוס. בחירת המילים שלו אינה מובנת מאליה, ישנה פואטיקה. הוא כותב את ההיסטוריה של הממלכה שאליה הוא שייך. כשהוא מתחיל

 

לספר מי אנחנו, הוא קורה לחברו סנאטור ורומז על כך שהוא חלק מתרבות שהיא המשך של רומא, לפחות מבחינה תרבותית. הוא רומז לנו כי ההיסטוריה של גאטיקה היא ההיסטוריה של הרומים. ממלכת האוסטרו-גותית הייתה בקשר טוב עם הקיסר הרומי אך עם מותו של תאודריך השתנו יחסי הכוחות והקיסר שהחליף את הקיסר הרומי הקודם, החליט לפלוש

לרומא. הוא טוען כי הקיסר יוסטניוס צריך לקרוא לעצמו על שם המשפחות החזקות בממלכה וכי ההיסטוריה הגותית היא משמעותית עבור הקיסר הרומי הנוכחי. דבר זה מלמד אותנו כי ישנה ביקורת על גיבונס. זאת מכיוון שהוא טוען כי יש כאן קשר המשכי בלתי נמנע בין הישות

האוסטרו-גותית לרומית, אין ניתוק. –   במאה ה19-20 הלאומיות מתחזקת והיא הופכת לסיפור שבטי. הוא חודר תחת ואומר

שדבר זה הוא הפוך, גלובלי. כל ישות פוליטית תובעת את הסמכות שלה לכוח, לרוחניות. כל זאת מצד אחד להמשך של רומא ומצד שני להמשך של הברברים. הישויות הפוליטיות שבקרבן הוא נמצא, אינן מנוכרות לעבר הגותי שלהן והוא יוצא נגד זה. הנרטיב הפוליטי

שגיבנוס מציע הוא נרטיב מופרך מכיוון שלפני שהאימפריה נפלה חיו מצפון לאיטליה אנשים תחת מעטה שלטון אצילי רומאי ובהמשך ההנהגות היו חלק מהאוכלוסיות המקומיות. הגבול היה וירטואלי מכיוון שעמים נדדו, הפכו להיות חלק מהצבא שאח"כ נלחם עם עמים דומים

להם. המרחב היה הטרוגני מבחינה פוליטית זמן רב לפני המאה ה3- וה.4-

 

הפרנקים

התעצמות הממלכה הפרנקית הוא סיפור בעל חשיבות דומיננטית. כל העמים באזור זה חוזרים

אחורה לעברם, למיתוס התנצרות.

 

התנצרות הפרנקים Clovis )507( – הוא לא רק נחשב למלך הראשון שהתנצר אלא לאבי האומה הפרנקית(הממלכה המרובינית.) הממלכה נושאת את שמו של הסב של כלוביס,)Merovech( הוליד את Childeric אשר הוליד את .Clovis כלוביס התחתן עם Chlotilda אשר הייתה נסיכה קתולית והיא הובילה אותו

להתנצר. באחת האגדות אשר Voragines מספר הוא על המרתו של קונסטנטין אשר חלה בצרעת

עקב רדיפת הנצרות. המכשפים אמרו לו להירפא מהמחלה ע"י להקריב 3000 ילדים ולרחוץ בדמם. היו לו ערעורי חרטה ובתמורה לכך פטרוס ופאולוס נגלו לו בחלום וכגמול לכך ישו ירפא אותו מהצרעת. הוא מבקש מסילבסטר אשר היה הפטריארך באותה תקופה להטביל אותו וכך זה

מתרחש.