.1 אבו-בקר)632( שנתיים לאחר שהוא עלה, הוא נרצח ע"י אדם שהצטרף לתנועת המאמינים ולא היה שווא
רצון שהשבט שאליו הוא נמנה היה פחות חשיבות.
.2 עמר איבן אל חטאב)634(
שלט 10 שנים – כובש את ירושלים, אלכסנדריה.
)644(מאן'עת .3
עוד בימיו התנועה שהתחילה במכה, הצליחה להשתלט על אזור עצום מבחינה גאוגרפית. אסר פעולות שנתפסו כפרובוקטיבית אך הצליח לגרור אחריו צבא נאמן. לאחר שהוא כבש
היו בעיות ומתחים. עורך את הקוראן, עושה קנוניזציה לאיסלאם.
.4 עלי איבן אבו טאלב.)656-657( שלט על האומה במלחמת האזרחים הראשונה – "קרב ציפין." זוהי נקודת ההתפצלות
החשובה ביותר באסלאם. אין תשובה ברורה מי ניצח בקרב הזה. מה שהוכרע הוא שלא ניתן
להכריע מי מנהיג את האומה ועל סביב מה.
השיעים טוענים שהאימאם הוא ממשיך דרכו של מוחמד, בעל איכויות נבואיות. ואילו הסונים טוענים
כי החליף הוא רק מנהיג ארצי, הוא שליט האומה עלי אדמות. ההרכב האנושי של התנועה המושג באזור חצי האי הערב – ישנו תמהיל בין זיהוי לתנועה החדשה
לבין החלוקה הקיימת של השבטים. ישנה יציקה של תאולוגיה, משמעות חדשה לתוך הפרדה, חלוקה קיימת. כל האנשים שחיים באזורים הללו – באזורים הרחבים של האימפריה לא חיים בצורה שבטית, לא מדברים ערבית, האידיאולוגיה זרה להן. לכן התהליך ההדרגתי שבו אנשים
במסופוטמיה, בארץ הקודש, בצפון אפריקה מתקרבים לדת הוא תהליך פתלתל של דרך חתחתים.
הדברים האלו יוצרים מתחים, יוצרים אומה מאוד מפוצלת שלא ברור לה כיצד הולכים הלאה.
בשנים האחרונות ישנה פרדיגמה חדשה באשר לפרשנות המפה. ישנה מחשבה שבפרק זמן של כמה עשרות שנים, עד סוף המאה ה7- כל האימפריה התאסלמה. כיום אנו מבינים כי מי שתיאר את הנרטיב ככזה שבו המוסלמים פלשו, כבשו והמירו את דתם הוא בהכרח של נוצרים שחיו מחוץ לגבול הזה והסתכלו מבחוץ. כיום ניתן לקרוא מקורות דרך אנשים בלתי-מוסלמים שמספרים סיפור אחר
לגמרי. למעשה עד המאה ה,9- רוב מכריע של אנשים שחיו באזורים המרוחקים לא היו מוסלמים. המוסלמים היו רק אליטה שלטונית, כלכלית ולא כפו את דתם על האוכלוסייה המקומית. ניתן היה
להמשיך לקיים פולחן מקומי עד המאה ה.9/10- התמריץ לא היה אלים אלא טבעי ומובן מאליו. לאט
לאט האוכלוסיות המקומיות אימצו את אורחות החיים המוסלמים.
לאחר מותו של עלי ישנה עליה של חליפות יציבה – החליפות האומאית. היא מתקיימת עד שנת .750 הם מבססים את המרכז השלטוני שלהם בדמשק. במשך כ100- שנה ישנה חליפות אשר ממשיכה להרחיב את גבולותיה עד צפון ספרד. ספרד נכבשת בשנת 711 והחליפות האומאיות
בשיאה סביב שנת .750 בשנת 750 בית אומאיה נופל ועולה החליפות האבאסית. הם מקימים עיר חדשה – בגדד והיא החצר השלטונית החדשה. החליפות האבאסית לא נופלת מעולם מבחינה
רשמית אלא מתפוררת. מבחינה רשמית, לאחר שהאבאסים עולים, השליטים של ספרד מחליטים לא להיות חלק מהחליפות החדשה והחליפות האבאסית ממשיכה להתקיים עד אמצע המאה ה13- אך כבר במאה ה10- ישנו פיצול גדול של מנהיגויות ושליטים שונים. אין כמעט גוף אחד ששולט על
המרחב.
החליפות הפאטמית – חליפות שיעית אשר שולטת על אזור מצרים. היא נופלת סביב .1173
לא רק חוקרים מודרניים הניחו שכל מי שהיה בשליטת האימפריה היה מוסלמי אלא גם חוקרים מאותה תקופה שהיו חיצוניים. הם כתבו כי היא הייתה אימפריה שולטת, כופה, צמאת דם למרות שהדבר אינו נכון. התהליך שבו האוכלוסיות שחיו תחת האסלאם אימצו את הדפוסים המוסלמיים היה אינטימי ביותר ומתמשך, כנ"ל כלפי השפה הערבית. במאה ה9- רק 10% מהשטחים המרכזיים היו מוסלמיים. באופן טבעי התהליך הוא שלאוכלוסייה יש תמריץ לאמץ את אורחות החיים של
השלטון. במוקדם או במאוחר, מרבית האוכלוסייה מאמצת את התרבות האסלאמית(אמצע המאה ה- .)10 הם אמצו את השפה, הזהות האתנית ואת הדת. באמצע המאה ה10- לפחות 90%
מהאוכלוסייה אימצו את האסלאם.