שרה בראדשו, סילביה צ'אנט ובריאן לינקר – מגדר ועוני: מה שאנחנו יודעים, לא יודעים וצריכים
לדעת עבור האג'נדה של 2030
המאמר משקף את הראיות, השיטות והניתוחים העכשוויים של עוני ומגדר, תוך הסתמכות על דיונים
היסטוריים בנוגע לעוני, מגדר וה״פמיניזציה ש העוני״. המאמר מתמקד ביוזמות של ארגון UN
,women שהוקם ב2010- כאחראי על קידום שוויון מגדרי בעולם, ומתבסס על נתונים שנאספו על ידי הארגון. הכותבים מנתחים את הנתונים ומעלים שאלות לגבי מה יכול להסביר את יצוג היתר של
נשים בקרב העניים בדו״חות הרשמיים של העוני.
לטענתם, נעשו התקדמויות מושגיות בהבנת העוני כחוויה מגדרית שמאופיינת במורכבות ובהבדלים בין נשים, תוך הדגשת הקשרים ההדדיים של התהליכים היוצרים את המבנים המייצרים והמשחזרים את העוני הנשי על פני זמן ומקום. למרות ההתקדמות הזו, הם מציינים שהנתונים אודות עוני נשי עדיין מוגבלים. על פי ניתוח ״אג'נדה 2030״, טוענים החוקרים שדרושים נתונים סטטיסטיים טובים יותר ושהמחקר בתחום עוד רחוק מלכלול כלים המסוגלים למדוד בצורה נאותה עם העוני המגדרי ולנטרו. לפיהם, יש לפתח דרכים חדשות המתייחסות להיבטים הרב-ממדיים של עוני בצורותיו
השונות.
בהיעדר דרכי מדידה שיטתיות המאפשרות השוואה בין נשים וגברים במשקי הבית, המחקר ממשיך להתמקד בהשוואת משקי בית ובמיוחד משקי בית שבראשן גבר לעומת משקי בית בהם אישה עומדת בראש משק הבית. התמקדות זו נתפשת כניסיון לאשש נתונים קיימים במקום להרחיב את
הנתונים ולנסות להבין כיצד גברים ונשים חווים עוני.
טענת הכותבים היא שיש צורך בבהירות בכל הנוגע לאיסוף הנתונים ובדרכים בהן נעשה בהם שימוש. האידיאל הוא שייאספו נתונים טובים יותר שיוכלו לענות על שאלות שמעלה הספרות
הפמיניסטית, שעוסקת בדרכים המרובות בהן גברים ונשים חווים עוני באתרים שונים, כולל בביתם.
לפי הכותבים, לארגון women UN יש תפקיד מרכזי בפיתוח ואיסוף נתונים מסוג זה – אך הוא עדיין לא עומד בתפקידו באופן מוחלט וקיימת בעיה של חוסר בנתונים שיוכלו למדוד כיצד נשים וגברים
חווים עוני, והמחקר בתחום עדיין מתבסס על תפיסות צרות של עוני מגדרי.
רוני שטייר, לאורה סיגאד, צבי אייזקוביץ' ואלי בוחבינדר – גבריות, עוני ועבודה: מבני העבודה
הרבים בקרב גברים עובדים עניים
המאמר עוסק בהשפעה של עוני על אנשים עובדים, על רקע המגוון באוכלוסיית העובדים העניים. זהו מחקר איכותני השוואתי, המתבסס על מסגרת תיאורטית קונסטרוקטיביסטית המתמקדת בהבנייה חברתית. הוא מתמקד במשמעויות שמייחסים גברים עובדים לעוני ולעבודה, ולאופן שבו הבניית ה״עצמי״ שלהם מושפעת מערכים חברתיים דומיננטיים של גבריות. מטרת החוקרים היא לבחון את האופן שבו קבוצות שונות של גברים ישראלים בעלי שכר נמוך מתמודדות עם הטבע
הפוליטי והמגדרי של שוק העבודה.
לפי המאמר, גבריות בישראל מושפעת ממעמדו הדומיננטי של הצבא בחברה – כשחיילים נחשבים לסמל לגבריות. בנוסף, הם מציינים ששוק העבודה בישראל הוא מפולח ומתאפיין בשיעור השתתפות
נמוך של גברים, שימוש רב בסוכנויות תעסוקה לעובדים זמניים, מספר גדול של עובדים זרים וקיום
שוק עבודה דואלי )ראשוני ומשני.( לפיהם, בישראל שיעורי העוני גבוהים מבכל מדינה אחרת ב-
OECD,עובדה המשקפת את החלוקה החברתית והכלכלית העמוקה.
על-מנת להדגיש את ההצטלבות המורכבת שבין גבריות, עוני ועבודה בשכר עם קטגוריות אתניות ותרבותיות, המחקר מתמקד בארבע קבוצות של אזרחים, התואמות לקבוצות המשנה המרכזיות בישראל: חילונים, חרדים, עולים חדשים וערבים אזרחי-ישראל. המחקר מגלה שעולים חדשים מאמינים שהעבודה צריכה להיות מטרה בפני עצמה; ערבים ישראלים רואים בעבודה בשכר מטרה שמשובשת בשל דיכוי אתני; ישראלים ותיקים רואים בה מטרה שנבגדה בעקבות כישלון החלום הציוני; והחרדים רואים בעבודה אמצעי בלבד. למרות ההבדלים האתניים והתרבותיים, העבודה מתפרשת כמרכזית עבור רוב הקבוצות ומשמעותה סדר, בגרות ואחריות. מקום העבודה נתפש באופן סותר – מקום אליו מגויסות רוב שאיפותיהם, אך במקביל מקום מדכא ומנצל שבו פגיעותם
חשופה.
למרות הדמיון בין הקבוצות, התגלו הבדלים משמעותיים: החילונים והעולים רואים בעבודה בשכר דרישה בפני עצמה כדי לעמוד בדימוי הקלאסי של הגבר כמפרנס. בניגוד מוחלט, החרדים רואים בעבודה צורך הכרחי כדי לבצע את תפקידם כמבטיחים את המשכיות הדתיות של משפחתם – אך היא לא ממלאת תפקיד בזהותם המגדרית. הערבים מפנטזים על אוטונומיה שתביא תחושת כבוד
לתוך חיי עבודתם.
לפי המאמר, גברים עובדים בונים את משמעות חייהם לפי זהותם המגדרית, המעמדית, התרבותית והאתנית, המעוצבת על-ידי ההקשר המקומי של מציאות חייהם. לפיהם, הקשר בין עוני, גבריות ועבודה שייך להקשר פוליטי, חברתי וכלכלי מקומי שבו המבנה המדוכא של חייהם כגברים, עובדים ועניים נוצר ומתעצב. מסקנתם היא שצריך לטפל בהטרוגניות האתנית, התרבותית והחברתית של העובדים העניים – ולקדם מדיניות רגישה למגוון האתני בקרבם ומודעות להשקפתם השונה בנוגע
למגדר.
