ניתן לומר שלישראלים קשה עם תפיסתם כ"מהגרים" כיוון שיש לו קונוטציה שלילית – גלותית. לכן, מרבית הישראלים מרגישים כישראלים לכל דבר גם אם הם שנים ארוכות בחו"ל. יש האומרים שדווקא היהדות של אנשים מתחזקת בחו"ל וככל שמתחזקת היהדות שלהם כך נחלש הרצון לחזור לארץ. הקשר החזק בין ישראלים בחו"ל הוא דווקא על בסיס הישראליות ופחות על בסיס היהדות. ככל שהזמן עובר בחו"ל כך גם גוברת צריכת התקשורת הישראלית שמגיעה לצריכת תקשורת כמעט זהה כמו של ישראלי בישראל.
הדת גם היא משחקת תפקיד חשוב בהגירה. בין הדת ללאומיות יש מתח. לא סתם הציר המרכזי של ישראלים בחו"ל הוא הדת אבל הם לא מצטרפים לבתי הכנסת. בעידן הטרום – לאומי הסממן המרכזי של הזהות, יוצר הגבולות, הוא הדת. היהדות היא דת-אתנית. בין הדת לאתניות יש גבולות חופפים. בעידן הטרום-לאומי הקהילות היהודיות היו דתיות והגבולות היו פתוחים לאור העובדה שהיו להם מכנה משותף עם יהודים במרחבים שונים, הגבולות היו פתוחים (לא היו מדינות). הגירה בתחילת המאה העשרים, עידן מדינת הלאום, נעצרה כמעט לחלוטין. היום אנחנו בתקופה השלישית, יש הגירה אבל יש מדינות לאום. הזהות הדומיננטית היום הופכת להיות הזהות הישראלית ולא הזהות היהודית. בהיעדר מדינה, הדת הופכת להיות מכשיר מרכזי לגבולות. הדת מגדירה את הגבולות ויכולה למנוע היטמעות.
בישראל המדינה, כמדינה יהודית, היא סוכן רב עוצמה נגד התבוללות והיטמעות. אחד הצרכים המרכזיים של העניין הדתי היא דווקא מניעת כניסה לערבים. כלפי ערבים הדת במדינה יהודית יכולה להיות מחסום.
תהליך החילון והמודרניזציה היה הראשוני שאפשר ליהודים לצאת מהגטו. במדינות הראשונות בהן הייתה אמנסיפציה. שפינוזה היה הראשון שהגדיר את עצמו כ"יהודי-חילוני" והקהילה היהודית בהולנד נידתה אותו. אבל בסופו של דבר יהדות חילונית נוצרה ואיתה צמחה האורתודוקסיה המחמירה והשמרנית שרוצה לשמור על היהדות מפני החילון. החרדים נשמרו לשמור את מסורת יהדות מזרח אירופה כמו שהיא, ללא שינוי. יש אצלם הקפדה אדירה על גבלות כולל תקשורת, לבוש, חינוך, הפרדה מינית וכד'. האורתודוקסים הלאומיים קיבלו על עצמם סוג אחר של הגבלות. האורתודוקסיה הלאומית בישראל מפרידה את עצמה גם היא. היהדות הפכה להיות גבול אתני. הערכים המרכזיים היו ערכים של שפה, חגים, שבתות ולא פלא שגם הציונות שאבה הרבה מאותם מקומות – חגים, שבתות, תנ"ך, שפה. למעשה נוצרו שלוש זהויות על:
- חרדים – לא לאומיים. מבקשים לשעתק את היהדות המזרח-אירופאית איפה שהם לא בעולם.
- חרדים לאומיים
- יהודים אתניים
כשהגיעו לארץ, על מנת למצוא הסדרים לחיים משותפים נעשה הסדר ה"סטטוס קוו". השבת היא יום המנוחה של המדינה, כשרות במוסדות הציבוריים של המדינה, לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת חוץ מהמקומות בהם הייתה כבר תחבורה בשבת לפני כן (חיפה), פטור מגיוס לצבא ל400 תלמידים חכמים הלומדים בישיבות.
דת ומרחב:
- עלייה לרגל למקומות קדושים.
- "עירוב".
- לבוש שונה – סימון הגוף שיוצר גבולות (כמו מדים).
- מולדת "מקודשת" – מרחב מקודש.
- התבדלות במגורים – שכונות מבודדות.
- כשרות – איסור להיכנס למקומות שלא שומרים על מרחב כשר. גיאוגרפיה ניידת, יצירת גבול מה מותר ומה אסור לעשות במרחבים מסוימים.
- יחסי מגדר מרחביים.
- מוסדות מבדלים ומבודלים – כל הקבוצות הדתיות, במיוחד במדינות מהגרים, מנסות לשמור על מוסדות שמבדלים אותם. מוסלמים לא ילכו לגור רחוק מידי מהמסגד בגרמניה.
- חינוך מתבדל.
- מקומות תפילה והטפה סביבם.
דת יכולה להיות מרחבית בכל מקום, למשל הנושא של שילוב חרדים באקדמיה שיש הטוענים שגורם לאפליית נשים מהאקדמיה. חברות מהגרים מתמודדות עם אתגרים "אפורים". מקומות שהשיח בהם טעון ולא ברור בדיוק מה נכון ומה לא נכון? האם נכון להדיר נשים מהאקדמיה על מנת לקדם חרדים באקדמיה?
