מדינה « עבודה: העובדים מקבלים מהמדינה ביטחון סוציאלי, ולכן העובדים מכירים במדינה כלגיטימית. ברגע שהמדינה הופכת למדינת רווחה ומטיבה עם העובדים, היא מופיעה כמי שפועלת לטובת כלל
האזרחים ולא רק לטובת ההון.
בשנות ה30- צומחות באירופה שתי תנועות רדיקליות: מצד אחד סוציאליסטיות וקומוניסטיות, ומצד שני פשיסטיות. המצב הזה מביא לכך שהיציבות של המשטר מתערערת, והמדינות רוצות לרכוש יציבות על ידי קבלת לגיטימציה – ואת זה הן עושות באמצעות יצירת אינטרס בקרב קבוצות שונות
בשימור המשטר. דרך אחת לשימור המשטר – תעסוקה מלאה וביטחון סוציאלי.
המודל הקיינסיאני מתייחס לתפקיד הממשלה בשוק, לעומת המודל הקלאסי שאומר שצריך לתת לשוק לפעול לבד. ככל שמדינת הרווחה נותנת שירותים באיכות גבוהה יותר, היא יכולה לפנות
לקהלים שאחרת לא היו תומכים פוליטית במדינת הרווחה.
הון « מדינה: המדינה מסייעת להון על ידי תשתיות ומייצרת ביקושים – אנשים יכולים לצרוך יותר כאשר המצב הכלכלי הוא טוב. ההון מסייע למדינה על ידי מיסוי – הכספים שבאמצעותם המדינה יכולה לסבסד מגיעים ממסים, שמאפשרים לה להתקיים כמדינת רווחה. ברגע שהמסים יורדים, המשאבים שיש
בידי המדינה מצטמצמים.
עבודה « הון: העבודה מייצרת עבור ההון ערך עודף, וההון מספק לעובדים תעסוקה בשכר. ככל שהשכר גבוה יותר, כך העובדים צורכים וקונים יותר. בכך, העובדים מייצרים ערך ß המעסיקים מספקים תעסוקה
ß העובדים צורכים.
פוסט-פורדיזם: בשנות ה70- מתרחש משבר הנפט העולמי ומחירי הנפט עולים. בתגובה, המעסיקים מתחילים להרגיש שהיכולת שלהם להרוויח מצטמצמת – והם מתחילים לפטר עובדים. מתחילה אבטלה מאוד
גבוהה באירופה ואי-שביעות רצון, ולשלטון עולים מי שמזוהים כאבות המשטר הפוסט-פורדיסטי
הניאו-ליברלי.
מעבר מכלכלות גודל לכלכלת היקף: הפוסט-פורדיזם מסמל שינוי בתהליך הייצור – אם הפורדיזם ייצר בכמויות, הייצור הפוסט-פורדיסטי הוא ייצור מצומצם, לפי צורך. כבר אין ייצור מאסיבי של סחורות. תהליך הייצור כבר אינו מבוסס על ייצור סחורות לצריכה המונית, אלא
על ייצור מותגים ובכמויות קטנות.
מייצור המוני של מוצר אחד – לייצור מספר מוצרים ושירותים כדי להוזיל את תהליך הייצור:
ניצול מיטבי של פס הייצור. ייצור ללא מלאי או ייצור לפי ביקוש: מייצרים מעט והרכיבים לא נמצאים במלאי, צריך להזמין
במיוחד.
שינוי בתפקיד המדינה: ממדינה מתערבת למדינה שלא מתערבת עבור העובדים.
שינויים:
מאפייני הפוסט-פורדיזם:
תחום פיננסי:
- דה-רגולציה של שערי המטבעות: קובעים את שערי המטבע לפי היצע וביקוש, ולכן יש יותר
תנועה במטבעות חוץ חזקים.
- זרימה חופשית של הון: ההון הוא מאוד נזיל, ועובר ממדינה למדינה על ידי לחיצת כפתור
למקומות שמבטיחים יותר רווחיות. יש פחות השקעה ביצירת מקומות עבודה.
- פתיחת כלכלות להשקעת חוץ: משקיעים הולכים לאיפה שכוח העבודה הוא הכי זול.
- הופעת אפיקים חדשים להשקעות: בעיקר השקעה בנכסים פיננסיים ופחות ביצירת מפעלים
וכו.'
המודל החברתי-כלכלי הפוסט-פורדיסטי: תחת המודל הפוסט-פורדיסטי, המדינה כמדינת רווחה נסוגה: היא לא אוכפת הסכמי עבודה ולא מתערבת ביחסים שבין העובדים למעסיקים. העובדים יותר חשופים לפיטורים אקראיים ונוצרת
אבטלה כי יותר קל לפטר – והאבטלה מחלישה את העבודה המאורגנת ואת ועדי העובדים.
מדינה « הון:
המדינה מפריטה נכסים ומעבירה אותם מידי המדינה לידיים פרטיות, ומגמישה את שוק העבודה.
כלומר, המעסיקים יכולים לפטר בקלות יתר, לכפות ניידות עובדות וכו.'
עבודה « הון: בגלל נסיגת המדינה, בעלי ההון מתחילים להשתמש בעובדי קבלן. לא זו בלבד שהמפעלים עוברים להעסקה קבלנית, גם תפקידים נוספים בתעשייה עוברים לקבלני משנה. התוצאה היא שבעצם נוצרות כמה קטגוריות של עובדים שיש להם זכויות שונות, וזה בתורו מחליש את העבודה המאורגנת
– כי לכל עובד יש אינטרס אחר.
ארגון העבודה ומבנה שוק העבודה מביא להגמשת שוק העבודה. זה מבוסס על היגיון שאומר
שבמקום שהמדינה תתערב בפעילות של ההון, עדיף לעודד את הכלכלה על ידי הורדת מסים – והמעסיקים בתורם יעסיקו יותר אנשים והרווחים ינזלו כלפי מטה. בפועל זה לא קרה – הורדת
המסים והדה-רגולציה של שוק העבודה לא הביא לייצור יותר מקומות עבודה, וגם אלה שנוצרו היו
בסקטורים בהם אין ביטחון תעסוקתי – כך שהשכר לא עלה.
מדינה « עבודה: נסיגת המדינה פוגעת בשכר כי הוא לא מעוגן בהסכמים קיבוציים, וכל מפעל יכול לקבוע את התנאים
שלו.
ניאו-ליברליזם: מה פירושו וכיצד הוא קשור למדינה המשמעות של צמצום מדינת הרווחה היא שהמדינה צריכה ״לחתוך״ – והיא בוחרת ״לחתוך״ אצל אלה שהם קהל שבוי ואין להם ברירה. זה גורם לכך שאנשים שיכולים להרשות לעצמם מתחילים
למצוא הסדרים פרטיים, ומערכת הרווחה הופכת לעניים בלבד.
